פורטר: משלוש יוצאת אחת

ליאור הרגיל מציג את הפורטר, בירה בריטית שנולדה ממיקס של שלוש בירות והפכה לחביבת הסבלים הלונדונים ומספר על היום שבו לונדון כמעט טבעה בצונאמי של בירה

צונאמי של בירה

הפורטר של אותם ימים דרשה זמן תסיסה והתייצבות ארוך, וכך החל מרוץ הגדלת מיכלים ע"י המבשלות כדי להשיג יתרון על האחרות. ב-1760, מיודענו סאם וויטברד שאימץ את לואי פסטר, בנה מיכל תסיסה שלא נראה כמותו ואפילו ייסד על הדרך את קונספט אולם המבקרים. המתחרה הנרי ט'רייל הקים אחד גדול יותר ואף אירח בו 100 מוזמנים בחנוכתו. ואז הגיעה גם מבשלת meux horse shoe ובנתה את הגדול מכולם - מפלצת שרוחבה למעלה מ-20 מטר וגובהה כ-8. זמן קצר לאחר מכן הם הוסיפו עוד מיכל. הבעיה הייתה שבסופו של דבר מדובר היה בחביות עץ ענקיות שמחושקות בברזל (על חוזק חומרים עוד לא שמעו) וכך ב-1814 התפוצץ המיכל הראשון על 1/2 מיליון הליטר שלו בקול רעש שנשמע כעשרה ק"מ משם. הפיצוץ הכריע גם את השני, והזרם האימתני הכריע את קיר המבשלה ושטף את מרכז לונדון (טוטנהם קורט רואד על רחוב אוקספורד). בפיצוצים נהרגו כמה עובדים, וצונאמי הבירה שטף עוד עובדים ועוברי אורח שאשכרה טבעו בבירה. הבלגן המשיך בגלל ההמונים שנהרו לשתות מהביבים מוצפי השיכר בעוד נוספים מגיעים עם כלי קיבול, מה שיצר מהומת אלוהים ודריסה המונית שהביאה לעוד הרוגים. כשפינו את ההרוגים והפצועים גילו שחלקם מתים או פגועים קשות מהרעלת אלכוהול (אלה היו מן הסתם הראשונים להגיע). המהומה לא פסקה גם בבית החולים מכיוון שריח הבירה היה כה חזק עש שפציינטים ממחלקות אחרות, שהיו בטוחים שמחלקים בירה ללא נוכחותם פצחו במהומה אלימה ביותר. אם חשבתם שבזאת הגיע סיפור הבירה הטראגי הזה לסופו אז טעיתם. הרשויות שכרו מחסן ענק להכיל בו את כל הגוויות לשם זיהוין ע"י קרובים אלא שהקהל הלונדוני המסוקרן נהר למקום בהמוניו, ובעל הבית (פעם סיפר לי מישהו, שהיה יהודי, גם אם לא זה די מתאים) החל למכור כרטיסי כניסה. כמות האנשים הגדולה גרמה לקריסת הקומה השנייה וכך, כפי שנכתב בעיתוני התקופה, "חלק מן הקהל שבא לצפות במתים, הצטרף אליהם במהרה". התאווה למיכלי ענק שככה, אבל הכוח הכלכלי שנצבר ע"י המבשלות הגדולות, ויכולת המינוף שלהן הובילו לכך שטרנד הפורטר בישר בעצם עתידו של עולם הבירה, כלומר - שחקנים מעטים שמחזיקים ברוב השוק. דווקא מזלה של הפורטר לא שפר עליה, העולם אימץ את סגנון הגינס סטאוט מהז'אנר הזה, וגם באנגליה עצמה, עקב מלחמות, מיסוי וטעם קהל שנטה אל הקליל יותר, הועם זוהרה. צחוק הגורל הוא, שבגלל סלחנותה היחסית לפגמים בייצור, היא הפכה ליקירתם הראשונית של היצרנים הביתיים וכך זכתה לפופולריות מחודשת דווקא בקהילות היצרנים הזעירים.