הבירולוגית פועה עלון ביקרה ב"Microbrew Invitational" - פסטיבל בירה שהוקדש כולו למבשלות בוטיק מקומיות. לצד הבירות האופנתיות היא גילתה גם כמה מבשלות חלוציות ויש מי שיגיד אפילו אמיצות...
רגע לפני שאספר לכם איך ומה היה בפסטיבל, זה הזמן להרחיב מעט על המושגים הנהוגים בארצות-הברית המתייחסים (בעיקר) לכמויות הייצור של מבשלות:
הסגנונות האופנתיים ה'חדשים' הם אלו שבבסיסם ניתן להרגיש בחמיצות, דוגמת הברלינר וייס והגוזה (גרמניה) והסייזון (בלגיה), וכבר הרחבתי בכתבה קודמת על הפופולאריות הגוברת של בירות הסאוור בארצות-הברית. המבשלים האמריקאים, כהרגלם בקודש, לוקחים את הסגנון ומקצינים אותו, כך שנתקלתי בלא מעט בירות סייזון וגוזה (אף שמוצלחות) חמוצות מאוד, הרבה יותר ממה שמקובל בארצות מוצאן. מבשלת Idle Hands ממסצ'וסטס הציגה שני סייזונים כאלו וגם הגוזה הנהדרת של Kings County Brewers Collective מניו יורק הרגישה לגמרי כפרשנות מקומית לסגנון הגרמני.
כמי שידועים בתאוות החדשנות, לא קופאים המבשלים האמריקאים על שמריהם לרגע ולא מפסיקים ליצור סגנונות חדשים. בפסטיבל נתקלתי לראשונה ביצור כלאיים הנוצר על-ידי שילוב בין הבירות החמוצות לבין IPA, הסגנון הקלאסי האהוב על מבשלות הבוטיק האמריקאיות. כך נוצר ה-Hoppy Sour/Brett IPA - שילוב מעניין בהחלט של חמיצות שמרי-פרא עם מרירות וארומה פרחונית של כשות, המזוהה כל-כך עם בירות הבוטיק האמריקאיות. כמה דוגמאות מצוינות לבירות כאלו היו: Jack In The Garden של מבשלת Seventh Son מאוהיו, Aeronaut מסאמרוויל עם ה-Hoppy Brett Sour, מוורמונט Zero Gravity שהציגה את Brett Head יחד עם עוד כמה מבשלות חלוציות ואף אמיצות, יש יאמרו.
אז האם הסגנון הזה יתפוס ויהפוך בעצמו לסגנון קלאסי, או שמא מדובר באופנה חולפת בעולם הבירה, אחת מני רבות? האם ה"Hoppy Sour" ייצא מגבולות הפסטיבלים כמו ה-"Microbrew Invitational" ויכבוש את לבבות הצרכנים היומיומיים ברחבי בארצות-הברית? ימים יגידו. בינתיים, בהחלט מרתק לעקוב אחר השינויים והאופנות בעולם הבירה, אשר מתחלפים בקצב מהיר כך שנדמה שהמוחות היצירתיים מאחוריהם לא נחים לרגע, בניסיון לאתגר את התעשייה ואת הצרכנים וליצור את הבירה העכשווית הנכונה.
התרעות פיקוד העורף