לפעמים, המוסיקה היא רק תירוץ למילים טובות. נמרוד שיין מבקש לתת כבוד לאמנות שהולכת ונעלמת מהעולם - להקשיב למילים

בפעם הקודמת מצאנו את הפסקול המושלם לדרינק שלכם, והתחלנו בקצב של הבלוז, הוספנו קצת רית'ם וסיימנו במחול שיכורים בסגנון עדות הג'יג, הפעם ברשותכם, כל עוד אתם מספיק צלולים, בואו נקשיב למילים. להקשיב למילים זו אומנות שהולכת ונעלמת מהעולם. אם פעם היינו לוקחים את אריזת התקליט ושולפים באצבעות מיומנות את גיליון המילים המהודר, הרי שהיום, גם אם היינו רוצים, העיניים כבר מזמן בלתי מזוינות ומתקשות ממילא לקרוא את הנקודות המיקרוסקופיות בפתק הכרומו הזעיר המצורף לדיסק. אבל עזבו, בזמן שאני כותב את המילים האלה הדיסק הופך בעצמו לסוג של שריד ניאנדרטלי. בשנים האחרונות נשארנו עם קבצי אודיו דחוסים המגיעים לרוב ממכשיר שהוא גם טלפון. עולם המוסיקה ויתר על האריזה הצבעונית והצליל מתכווץ היום לתוך צינורית קול צרה כעורקיו של חולה טרשת. גם לגנוב צריך לדעת. ג'וני קאש לכן, כמחווה אחרונה לטרובדורים, אלה שלפעמים כותבים קודם את המילים ורק אחר כך את המנגינה, הנה כמה טעימות של אותיות שמתגלגלות היטב על הלשון לצד כוסית הוויסקי או הבירה השלישית. הראשון שאני לוקח ברצינות הוא כמובן טום ווייטס. ווייטס התחיל את הקרירה שלו בנגינה בכל מקום שהסכים לקבל אותו, מברים אפלים בסנטה רוזה ועד מועדוני לילה בסן דייגו. למרות שהוא מושפע מצ'ארלס בוקובסקי, גם הוא משורר לא קטן בפני עצמו שעד לא מזמן ממש הקפיד לנסוע רק על השוליים. היתרונות של ווייטס על בוקובסקי הם בעיקר היכולת לשיר, לפרוט על גיטרה או להקיש בפסנתר, ולהיות מספיק ממוקד על מנת לזכור את המילים. https://www.youtube.com/watch?v=0GjyGdDrXXs צריך לומר, אתה לא חייב להיות משורר כדי שלמילים שלך תהייה משמעות ששווה האזנה. לפעמים אתה יכול לבחור את המילים ממחברת של מישהו שעושה את זה יותר טוב ממך ולשיר אותן כאילו כתבת אותן בעצמך. לפעמים אתה יכול לגנוב אפילו גם את האקורדים ולהפוך שיר רוק בינוני לקלאסיקה אמיתית ועמוקה כמו המוות. הנה, תראו מה עשה – ממש רגע לפני שנפח את נשמתו – ג'וני קאש. דרך החלקים הפנימיים של האיש הזה עברו במהלך השנים כל כך הרבה סמים פסיכו אקטיביים, שהמנהג שרכש לעצמו בתחילת הקריירה לשתות בכבדות זכור היום כשעשוע כמעט חינני. קאש היה גם ידידם של רוב נשיאי ארצות הברית מניקסון צפונה. הוא אמר שזה לא היה בגלל הפוליטיקה, אלא בגלל הבקבוקים שהאנשים החשובים בעולם החזיקו בארון המהגוני בחדר הסגלגל. לא יודע, אני מאמין לו. https://www.youtube.com/watch?v=3aF9AJm0RFc ובמעבר חד מגברים מקשישים וכאלה שהלכו לעולמם לנערה סקוטית אחת שהחלה את הקריירה שלה בנגינה בברים עוד כשהייתה בת 15. זה לקח לה חמש שנים ולא מעט אלכוהול כדי לשחרר לעולם את הסינגל שיהפוך אותה תוך פחות משנה למיליונרית ואת מילות השיר להגדרה מדויקת של תחושת הנגאובר של דור שלם, שנולד קצת אחרי שחלקנו השתחרר מהשירות הצבאי. זה לא שהשיר הזה יצא מהמגירה של וולט וויטמן או ריימונד קארבר, אבל אם הקהל המנומס בדוכסות הגדולה של לוקסנבורג קם באמצע השיר ומזיז את הישבן, אז מי אנחנו שלא נשפוך כבוד לילדה. https://www.youtube.com/watch?v=jI7UZBNP8lI ולסיום, אי אפשר בלי יין קינוח בטעם שפת הקודש. אריק איינשטיין זצ"ל - שאהב קצת קפה בקוניאק אם לא קשה לכם – ידע לבחור מילים לא פחות טוב ממוסיקאים. אברהם חלפי היה לא רק שחקן נהדר והחבר של אבא שלו, אלא גם משורר נפלא שקבע ש"העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מעשבי הנשמה". ויש את צ'רצ'יל יבדל"א, שאף אחד לא יכול לקחת ממנו את הקילומטראז' או את אחוזי האלכוהול שזורמים במיתרים של החשמלית ושמה תשוקה. https://www.youtube.com/watch?v=1JcOojFbdjk ואת שעותיך - פלאי הזמן ואת תקוותיך - פלאי האור אולי לא תוסיף עוד לשתות עד תומן אתה השיכור, השיכור.

תקשיבו למילים

לפעמים, המוסיקה היא רק תירוץ למילים טובות. נמרוד שיין מבקש לתת כבוד לאמנות שהולכת ונעלמת מהעולם - להקשיב למילים

לפעמים, המוסיקה היא רק תירוץ למילים טובות. נמרוד שיין מבקש לתת כבוד לאמנות שהולכת ונעלמת מהעולם - להקשיב למילים