סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'המעברה' בירוחם…
"זמן ירוחם", זה אחד הדברים שמיד מרגישים כשמגיעים לירוחם, וזה גם אחד הדברים הראשונים שהחבר'ה בפאב חזרו ואמרו: "פה, זה זמן ירוחם". הקצב אחר, האוויר אחר והזמן נמרח ונמתח כמו בציור של סלבדור דאלי. הגעתי מתל-אביב הלחוצה והמיוזעת באחד מימי השרב הגדולים. עומס ולחץ בכבישים ונסיעה לא פשוטה, אבל איכשהו הכל התנדף ברגע שנכנסנו לפאב המעברה בירוחם...
את פנינו קיבל אבי, בלי גינוני טקס מפונפנים ולגמרי נטול פוזה, באווירה ביתית ומשוחררת. קשוב לכל בקשה או שאלה. בדיוק מה שהיינו צריכים. "הווליום של המוזיקה חזק / חלש?", רק תגידו. "רוצים להחליף ערוץ בטלוויזיה?", תבחרו. את הלקוחות הוא מכיר לא רק בשמם, הוא אפילו מתקשר לספר ששמח היום בפאב וכדאי להגיע. אווירה ביתית, כבר אמרנו? אמרנו. הכל טוב ויפה, אבל כשראיתי את הנשנושים שמוגשים לצד הבירה, ידעתי, שזה המקום לשתות בו בירה, כי בנוסף לבייגלה, זיתים ומנצ'יס, פה מוגשת גם צלוחית עם מלפפון ירוק חתוך. מזמן לא עורר בי מלפפון חתוך כזאת התרגשות עצומה. וכי למה? וכי ככה. כי בדיוק בצורה הזאת שותים זקני השבט יודעי הדבר וגם אצלי בבית. בלי צ'יפס, בצק, או המבורגר נוטף שומן. רק צלחת גדולה של ירקות חתוכים. הכי טעים בעולם!
פאב 'המעברה' של אבי וחיים, היה בעבר חנות משקאות עם אזור קטן לישיבה, שהלך והתרחב, ורק לפני כשנה הפך לפאב במשרה מלאה. הפאב ממוקם בכניסה לירוחם, באזור שפעם שכנה בו המעברה. הסימן הכי בולט, שאי-אפשר לפספס, הוא פסל שנקרא "פסל הזהות", של הפסל עזרא אוריון. שני ניצבים מבטון הנישאים לגובה 20 מטר וניצב אור ביניהם. כשתראו אותו תדעו שהגעתם למקום בו האנשים מקסימים ומסבירי פנים. ותדעו שהגעתם למקום לשתות בו בירה. אז מה היה לנו שם?
התרעות פיקוד העורף