סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'שטייטל' בתל-אביב…

בירה ויהדות לא ממש הולכות ביחד. היהדות אמנם התחברה יותר ליין מאשר לבירה, אולם מה לעשות והסביבה, לפחות באירופה, היתה כזו ששתתה בירה והרבה. כך נוצר לו החיבור בין בירה ואוכל יהודי מסורתי, מזרח-אירופאי. בשנת 1994 רכש אהרון סאן מסעדה טורקית ברחוב השוק בתל-אביב, אך כל שנות ניסיונו של אהרון בתחום ההסעדה לא עזרו לו לעבור את המחסום התרבותי של עובדיו הטורקים שבהיותם גאים כל-כך במוצאם, התקשו לקבל מרותו של בעל-בית שאינו נמנה על בני עדתם.

המקום עבר קצת שינוי קוסמטי, התפריט קצת השתנה ונוספו לו מנות יותר עכשוויות שהחליפו את מנות האקסטרים המזרח-אירופאיות...

המקום עבר קצת שינוי קוסמטי, ולתפריט נוספו מנות יותר עכשוויות שהחליפו את מנות האקסטרים המזרח-אירופאיות... ואז הגיע אהרון להחלטה לשנות את כיוון המסעדה ולבשל אוכל יהודי מזרח-אירופאי כפי שהכיר מבית אמא וללוות אותו, איך לא, בבירה. אט, אט, המקום החל לצבור לעצמו לקוחות נאמנים ובשנת 2000 החליף את משכנו ואף שינה שמו ל'שטייטל' –כינויה הקולקטיבי של העיירה היהודית המזרח-אירופאית. חמש-עשרה שנים פעל השטייטל תחת בעלותו של אהרון, היתה זו חמארה אשכנזית עם בירה ואוכל מזרח-אירופאי. לאחרונה, הצטרף לאהרון, רסטו פכר, הבעלים של 'פראג הקטנה' וביחד הפכו השניים את השטייטל לבית בירה ישראלי. המקום עבר קצת שינוי קוסמטי, התפריט קצת השתנה ונוספו לו מנות יותר עכשוויות שהחליפו את מנות האקסטרים המזרח-אירופאיות, כגון הרגל הקרושה, הגפילטע פיש והלשון הכבושה. אהרון סאן החל את דרכו בענף ההסעדה והמלונאות כבר לפני כ-45 שנים. לאורך כל דרכו המקצועית התעסק עם בירה, אך לטענתו רק כשהגיע לדרום-תל אביב למד איך מטפלים בבירה בצורה ראויה. אז איך מונעים מהבירה מלהתקלקל בחבית, אליבא דאהרון? פשוט גומרים את החבית באותו היום שבו היא נפתחה. זהו סודם של בתי הבירה בדרום-תל אביב - אלימלך, שטייטל, מתי המקלל ועוד שכמותם - בירה הנמזגת באיטיות שניתנת לצריכה בכמויות גדולות יחסית ובכך גורמת לתחלופה גבוהה של החביות. בתי הבירה האלה לא מחפשים מבחר של מותגי בירה, כך שלא תמצאו כאן עשרות ברזים ובקבוקים, אלא מבחר מצומצם של "סוסי העבודה", בעיקר לאגרים, אך אין זה אומר שלא חולקים בהם כבוד לבירה. בשטייטל במתכונתו הנוכחית החליטו כנראה ללכת רק על בירות ישראליות, ואת הברזים מאכלסים גולדסטאר קלאסית, גולדסטאר אנפילטרד, מכבי, מכבי 7.9, בזלת חיטה ובזלת אייל ענברית. למקום מגיעים מגוון של אנשים, מצעירים תושבי האזור, דרך משפחות ועד קשישים שמתרפקים על גלי הנוסטלגיה. המוזיקה משתנה מיום ליום אך נשארת בעיקר ברקע מבלי להפריע ולהשתלט על השיחה. אז מה היה לנו שם?

מזיגה: עמדת המזיגה נקיה והמזיגה נעשית כראוי. פיות ברזים שאינם בשימוש עטופות בניילון נצמד למניעת לכלוך. החביות אמנם אינן נשמרות בקירור, אך מצד שני, התחלופה גבוהה יחסית.

הגשה: כשהזמנתי גולדסטאר הבירה הגיעה בכוס הממותגת ועל-גבי תחתית תואמת. הכוס הייתה נקייה בדיוק כפי שאני מצפה לקבל כוס בירה, והסיבה לכך נעוצה בעובדה שהכוסות נשטפות ידנית בכיור של הבר, רחוק משמנוניות המזון. בסיבוב של הבזלת המצב כבר השתנה והבירה הוגשה בכוס מכבי. לדברי מנהל המקום, חברת ההפצה של בירה בזלת לא סיפקה לו כוסות ממותגות ולכן אין לו אפשרות למזוג את הבירה בכוס ממותגת מתאימה.

איכות: כל הבירות שהזמנו היו טריות, קרות ומוגזות כראוי.

טעימות: התפריט מציע מגוון של מנות קטנות ליד הבירה וגם מנות רציניות יותר לרעבים. חלק מהמנות המזרח-אירופאיות נשארו בתפריט, ביניהן כבד קצוץ ודג מלוח, ואליהן התווספו מנות עכשוויות כגון כרובית מטוגנת ושלושה סוגי חומוס. בגזרת המנות הכבדות אפשר למצוא גולש, סטייק ועוף.

חוויה: התנהלות עובדי המקום משרה אוירה משפחתית, המוזיקה נמצאת ברקע ולא מפריעה לדבר, אווירת החמארה הקשוחה התעדנה ונשארה ממנה הביתיות והקלילות.

ציון סופי: למרות החריקה הקטנה של כוס הבזלת הלא ממותגת, שהובטח לי שתטופל, איכות המזיגה עומדת בסטנדרטים המקובלים והשטייטל אכן ראוי לקבל את תו המזיגה של סנהדרינק.

מומלץ סנהדרינק!

שטייטל. העלייה 43, תל-אביב

הערכת מזיגה: שטייטל

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'שטייטל' בתל-אביב…

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'שטייטל' בתל-אביב…