סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: עמירם בתל-אביב… אח, היו זמנים... האליטות הישנות עוד שלטו במדינה, הפועל תל-אביב שיחקה במגרש "אוסישקין" שמעבר לכביש ועמירם הלך בעקבות האהבה לנורית את כל הדרך מחיפה לתל-אביב ומקץ כמה שנים פתח את המקום הזה שבהתחלה היה כולו, כך מספר עמירם, מקררים ומקפיאים גדולים של גלידות שחברי "מציצים", במיוחד אורי זוהר לפני שראה את האור, שהיה יושב בתוך הקרח ושותה, שותה, שותה... במילה אחת: יופי. בשלוש: יופי של בירה. בקצת יותר: אחד המקומות הטובים בתל-אביב לבירה... (צילומים: סנהדרינק) אחר-כך הוקם כאן פאב של ממש, כמיטב רוח התקופה, עם נסורת על הרצפה ועם קהל של אנשי "הצפון הישן", כשהיה עוד מורכב ממי שגדלו בו ולא ממי שהיגרו אליו. פה ושם היו נראים אוהדי הפועל שחצו את הכביש כדי לשטוף את תוגת ההפסד בכמה דרינקים ועל הבר ישבו כמה מאושיות האוכל והאלכוהול של העיר, הרבה לפני שקם לו מתחם "הנמל", כשהיה נדמה שגלידה "מונטנה" היא הנקודה המערבית ביותר על פני כדור הארץ... הרבה בירה זרמה בצנרת מאז, ולפני כמה שנים פרש עמירם מהמקום שהקים. בהתחלה ההחלפה לא צלחה – ועמירם שב לשדה הקרב, אחר-כך הוא עשה ניסיון נוסף – והפעם העסק עבר חלק לידיה של חגית שהיתה מוכרת אז בעיר בזכות ה"בטי פורד" שלה, בימיו הטובים יותר שבנחלת בנימין. הלקוחות לא השתנו, גם לא המנות – והאנשים שהיו רגילים להרגיש בני-בית אצל עמירם, החלו להרגיש בבית אצל חגית. גם אנחנו. אז מה היה לנו כאן? מזיגה: ברזים של וויינשטפן, קרלסברג, טובורג וגינס נפרשים לאורכו של הבר הקטן. עמדת המזיגה נקייה מאוד, וכך גם הכוסות. הצנרת קצרה יחסית, מה שמועיל מאוד לבירה, בעיקר לגינס וגם כאן ידיו של שלמה טוויטו ("שלמה בירה") רק הוסיפו ושיפרו את מה שהיה מוצלח מלכתחילה. על הברזים נמצאת לרוב חגית שמוזגת את הבירות בסבלנות הראויה ומוציאה אותן כאילו לקטלוג – עם ראש קצף סמיך ובגיזוז נכון ומדויק. הגשה: הבירות מוגשות כאן בכוסות ממותגות, על-גבי תחתיות של גינס (לכל הבירות, אבל לא נתקטנן) ומדי פעם, לפי מפתח שעוד לא הצלחתי להבין, מוגשים לצדן בוטנים, זיתים או פול מצרי חם ונוח לקילוף. החלל ממוזג היטב, אחד הטובים בעיר, כך שגם אם השתהיתם מעט לפני שלגמתם, הקצף הסמיך והטמפרטורה הקרה, שומרים על הבירה גם דקות ארוכות(!) אחרי ההגשה. איכות: במילה אחת: יופי. בשלוש: יופי של בירה. בקצת יותר: אחד המקומות הטובים בתל-אביב לבירה, במיוחד ייהנו כאן חובבי-גינס כמוני שמקבלים את הבירה קרמית, קרה, עם קצף שאפשר ללכת עליו... גם הטובורג שדגמתי היתה מצוינת. מקום איכותי, אין מה לומר – והמורשת ה"ייקית" של עמירם (ומי שלא הכיר את ה"ייקים" של הכרמל ואחוזה בחיפה, כאילו לא ביקר בגרמניה מימיו) נשמרת היטב גם על-ידי חגית. טעימות: האוכל כאן יקר, יש שיטענו אפילו יקר מאוד, אבל מצד שני – אין בו אפילו את הפשרה הקטנה ביותר על המרכיבים. פעם כשאפילו במסעדות היוקרה של תל-אביב הפסיקו להגיש מנות עם עגבניות בגלל שמחיריהן נסקו, הגישו כאן כחלק מצלחת הירקות את העגבניות הכי טובות ובשלות בעיר, כך שלמחיר הגבוה יש תמורה. בכלל צלחת הירקות היא כמעט מאסט בכל הזמנה. יחד אתה הלכנו גם על מקרל נפלא שחגית פילטה ביד-אומן לנגד עינינו וכן טונה מעושנת, אחד המאכלים שאני הכי אוהב לצד כוס הבירה שלי. לצד כל אלה הוגש לחם חם וטרי, צלוחית עם חמאה – ויאללה, לאכול, לשתות – ולהפריע לעצמך רק בכל פעם שנאלצים ללכת לשירותים (שממוקמים בכלל ברחוב דיזנגוף הסמוך ושלפני שיוצאים אליהם צריך להצטייד במפתח ובקוד לאינטרקום... משימה שהולכת ונעשית קשה יותר מדרינק לדרינק). חוויה: עניין של טעם, ובמילים אחרות: בדיוק הטעם שלי! נתחיל מכך שבגילי המופלג (כמעט 46), נדיר מאוד להיכנס לפאב ולגלות שאתה הכי צעיר. עמירם (שבדיוק קפץ לבקר במקום "שלו" כדי לחגוג לנורית יום-הולדת 70) הוא כבר בן 72, וכך גם חלק גדול מהלקוחות הקבועים (לקוחות מזדמנים כמעט שאין כאן). המוזיקה ברקע נעימה מאוד גם לאוזניים לא מעודכנות והשיח על הבר הוא עניין של בחירה: אם תבחר לפטפט תמצא אוסף נדיר של אנשים מרתקים, אולי הכי מרתקים שייצא לך לפגוש על בר כלשהו – אבל אם תחליט לשמור על זכות השתיקה, אף אחד לא יטריד אותך יותר מדי. אני אוהב את "עמירם" בייחוד בשעות הצהריים, כשהחלל הקטן והממוזג שלו משמש כמפלט מושלם מהחום והלחות שבחוץ, כשהנוכחות על הבר היא של הקבועים בלבד (ונדמה שבעוד רגע תיפתח הדלת ויכנסו אורי זוהר ואריק איינשטיין) והשיחה אתם – ועם חגית – קולחת, ממש כמו הגינס המושלמת שהיא מוזגת. ציון סופי: במשפט אחד: שמורת טבע, שני מטר מאחד המתחמים הכי דוחים בעיר. מומלץ סנהדרינק! עמירם. התערוכה 8 (ממש מול מה שהיה פעם אולם "אוסישקין", בפינה הכי צפונית-מזרחית של דיזנגוף), תל-אביב
התרעות פיקוד העורף