סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: ANATI ביסטרו בגבעתיים…
ל-'ANATI ביסטרו' הגענו לגמרי במקרה אחרי דרמה משפחתית לגמרי שגרתית. הכל מתחיל בזה שאיכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי תקועה באמצע. את מערכת היחסים של המשפחה שלי עם אוכל אני יכולה להמשיל לסכסוך הישראלי פלסטינאי, בו אני משחקת את תפקיד האו"ם, כולל הנטייה לצד אחד. מצד אחד, אני חיה עם קרניבורים שאיני חולקת איתם את תאוות הבשרים, משום שסטייקים מדממים ופסטרמות מעופפות לא מדברים אלי בכלל. מהצד השני, נמצאים הטבעונים, אבל לנקר כל היום זירעונים בליווי ירקות זה יותר מדי קיצוני אפילו בשבילי.
וכשהגיע הרגע והבטן קרקרה, זה התחיל: "בואו נשב פה", "אולי שם?", "כאן לא", "שמה עוד לא היינו", אז ניצלתי את הסמכות ההורית שלי ופשוט נכנסתי למקום הראשון שבו נתקלנו, מצדי שיאכלו את הפורמייקה של השולחן. ומה רבה היתה ההפתעה. כמו בקניות הספונטניות האלה שבלי כוונה קונים פריט שבסוף משתמשים בו בלי הפסקה. ANATI ביסטרו, מסתבר, הוא אחד כזה.
קיבלנו את התפריט ודבר ראשון קפץ לנו לעין הסימון הטבעוני שנח בטבעיות רבה לצד מבחר מנות בשריות. והלא יאומן קרה: כולם מצאו את עצמם, לכולם היה מה לאכול ובא לציון גואל. ואם כבר דיברנו על הצורך לשטוף את הדרמה, אז בהחלט היה במה, להפתעתנו מבחר ברזי הבירה שהציע המקום היה מגוון בהחלט מעבר לציפייה.
התרעות פיקוד העורף