הערכת מזיגת בירה: דייגו סאן

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'דייגו סאן' בתל-אביב…

חצי תימנייה חצי אפגנית נכנסת לבר חצי קוריאני חצי מקסיקני, נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זאת התחלה של הערכת מזיגה. אז מה הסיכוי שנקבל בירה טובה? זה בדיוק מה שיצאתי לבדוק. ראשון בערב וכבר מהרחוב המקום נראה די עמוס, האמת שקצת הופתעתי, אבל זה בהחלט עורר בי תקווה. כבר ממבט ראשון היה לי די ברור שמדובר במקום אחר ופחות מוכר. המקום צבעוני, קצת מצועצע מלווה בתפאורת קיטש מגניבה, הכוללת בין היתר גם כמה גולגולות צבעוניות על המדף - מראה שמיד הזכיר לי את המתבגר שלי בבית, חובב הז'אנר.

את פני הבאים מקבל די.ג'יי שמנעים את זמנם של המבלים במוזיקה יחסית רגועה. לשמחתי היה מקום פנוי על הבר. סרקתי את המקום והבחנתי בכך שכל המבלים אוכלים, שותים ונהנים. אבל פתאום הבחנתי בפרט נוסף - לכולם היתה מטריה קטנה על הכוס. מממ... קוקטיילים, בהחלט מעורר זיכרונות. אבל רגע, אף אחד לא שותה פה בירה?

הסתובבתי חזרה ופגשתי את מבטו השואל של הברמן. "בירה בבקשה". הברמן החביב אמר שמהחבית ההיצע קטן מאוד - גולדסטאר ומכבי, אבל הוא ישמח לסייע לי עם תפריט האוכל. התפריט שמוצע במקום מגוון למדי וכולל מנות קלילות לצד מנות גדולות יותר לרעבים ומשלב מוטיבים מהמטבח האסיאתי והמקסיקני - שילוב שבהחלט עורר בי סקרנות.

סקרנות גדולה עוד יותר מעורר מתחם השירותים שנראה כמו מקדש בודהיסטי, עם מוזיקה קוריאנית שמתנגנת ברקע ועוררה בי את הצורך לחפש את מגישת החדשות הקוריאנית ולקוות שלא משם תקפוץ בהפתעה. בינתיים קיבלתי את כוס הבירה, עוד הפתעה ועוד זיכרונות נוסטלגיים מבית סבתא. לא שלי, של חברה, ולא משנה מאיזו עדה. כל-כך התאכזבתי לראות שהבירה נמזגה בכוס מלוכלכת, נטולת קצף ועייפה לגמרי, דווקא מכיוון שכל השאר היה מאוד מוקפד. אז מה היה לנו שם?