נועה גולנדסקי היתה שמחה לשתות בירה עם ברטולד ברכט - האיש שאמרו עליו שיש לו כריזמה כל-כך גדולה, כמו לפאשיזם עצמו...

ישבתי וחשבתי, את מי ניקח לבירה? משימה פשוטה לכאורה, ובכל זאת לא הצלחתי להכריע על אחד מבין כל המצביאים, קיסרים, גנרלים, מנהיגים טוטליטריים, אמזונות, קורטיזנות, מלחינים דגולים, ציירים אימפרסיוניסטים, פוטוריסטים, נרקיסיסטים, מדענים נלהבים, כוהנות ואלות, מגלי ארצות, פילוסופים, סופרות אבדניות ועוד ועוד, ולבחור במועמד ראוי, נחשק, וקל דעת במידה.

הוא יחייך חיוך קטן, יצית סיגר, ויגיד: "חם אצלכם במזרח התיכון, חם מספיק כדי להבעיר את העולם כולו"... ברטולד ברכט

הוא יחייך ואז יצית סיגר ויגיד: "חם אצלכם במזרח התיכון, חם מספיק כדי להבעיר את העולם כולו".. ברטולד ברכט ואז, אגב בהייה בתהלוכה הקרקסית של הדמויות ההיסטוריות החולפות בסך מחשבתי, משדלות אותי כל אחת בדרכה, מונות הישגים אישיים ותרומות לאנושות, מנסות לסגור עסקה, בירה תמורת טובות הנאה בעולם הבא (לא תאמינו כמה ניחר גרונם של המתים, כמה הם צמאים וכמהים לכוס בירה, שמזכירה להם את ריחו הקדום של לחם השאור, את תסיסתה הקלה של הנפש, וכי יש בכוחה להשכיח את השכחה) נחו עיניי על ספר, שכמו הדברים הקרובים, והאהובים ביותר, הם בלתי נראים מרוב שהם נוכחים. הספר הזה, קבור תמיד תחת אחת הערמות שעל השולחן, או על המדף לצד המיטה, ומוכן כשיתעורר הספק, להיות האורקל שלי, שד המצפון הרדום במנורת השירה. מתמונת השחור-לבן, המוטבעת על צדו האחורי, משתקפת דמותו מעשנת הסיגר וחבושת הברט, של מי שמבחינתי הוא חבר ותיק, מורה ומאהב, איך לא חשבתי עליו מיד?! ברטולט ברכט. ברכט הגרמני, נולד ביערות בוואריה השחורים, מולדתו של הנסיך לודוויג, שיום חתונתו עם הנסיכה תרזה מסאכסוני ב-12 באוקטובר 1810, הפך לחגיגות האוקטוברפסט המפורסמות, ולא צריך הרבה כדי לשכנע אותו ללגום בירה. כל-כך הרבה פעמים קראתי את שירי "גלות המשוררים" בתרגומו של בנימין הרשב. דפדפתי, חיפשתי ומצאתי בהם תשובות, ציטטתי מתוכם, הלחנתי מתוכם, דקלמתי שיכורה באפלולית חדר מיטות, ופעם אחר פעם, צרבו בי המלים המלובנות, הארציות, הפשוטות, הבוערות האלה, סימנים בתודעה ובנפש, ואפשרו לי לראות בבהירות רבה יותר את האדם על גיחוכו, חולשותיו ויופיו, ואת האנשים הנמחקים תחת מצע המפלגות, האיוולת, הכרזות המלחמה ומשככי הכאבים. חברי לבירה הוא אדם של קטבים, אחד שאתה לא יכול שלא להעריץ ולאהוב אותו, למרות שאתה יודע, שבכל רגע נתון הוא עשוי להתגלות כחלאה. הוא חי ויצר בברלין הסוערת, הפרוצה, הענייה, והמושחתת מוסרית, של רפובליקת וואיימר, באחת מהתקופות המשגשגות והפוריות ביותר של התפתחות המחשבה והאמנויות. תקופת המשבר הכלכלי והאידאולוגי של אחרי מלחמת העולם הראשונה, של אבטלה ואינפלציה אבסורדיות, ימים בהם פרחו הקברטים הסאטיריים, ובהם ברכט הקים את התאטרון האוונגרדי האפי שלו וניהל רומנים עם נשים וגברים, ככל שהם שרתו את צרכיו האמנותיים והאחרים. בחייו הוא התפרסם בעיקר כמחזאי, בימאי ותאורטיקן של תאטרון, וכאדם שהצליח למגנט אליו כישרונות מופלגים רבים, ולהוציא מכל מי שעבד אתו ועבורו, שיאים של השראה ויצירתיות, גם אם, כפי הנראה, לא גמל כראוי ולא נתן קרדיט מלא לאלה שפעלו לצדו, והיו שותפים להצלחות של מחזות כמו "אופרה בגרוש", "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", "הנפש הטובה מסצ'ואן" ועוד. וולטר בנימין, שהיה חברו, ונהג להתכתב אתו, אמר עליו שיש לו כריזמה כל-כך גדולה, כמו לפאשיזם עצמו. מאחר והיה מרקסיסט, ומתנגד מובהק של הנאצים, נאלץ עם עליית המפלגה הנאצית בשנת 1933 לצאת לגלות, ולמעשה החל במסע של נדודים, ראשית באירופה, ולאחר מכן בארצות-הברית, שגם שם נרדף כאנרכיסט, קומוניסט וגרמני, וגם משם נאלץ לשוב ולגלות לשוויץ. בתום מלחמת העולם השנייה, אחרי ששב מן הגלות, קבע את מקומו, כמעט מתוך ברירת מחדל, בברלין המזרחית, הקומוניסטית, ההרוסה והענייה. מצד אחד, הוא דרש מהשלטונות וגם קיבל בית נוח בן שלוש קומות. מצד שני, התעקש כי הכרטיסים לברלינר אנסמבל שבניהולו יהיו מסובסדים ומחירם יהיה סמלי בלבד, כדי שכל תושבי העיר ברלין יוכלו לבוא לתאטרון. מה שנקרא, סוציאליזם אופורטוניסטי. אני רוצה לשתות בירה עם ברכט המשורר. כי השירים שלו, שרבים מהם התפרסמו רק אחרי מותו, הם לא רק קולו הצרוד והמזייף לעתים של המצפון הקולקטיבי, הם גם מאפשרים לראות את נפשו המעוותת של העולם ולהציץ אל תוך רגעים קטנים, אינטימיים ונדירים בחייו. רגעים של חוסר ביטחון, כאב, חרטה, חשבון נפש, בדידות וכנות. כן, אני רוצה לשבת אתו לבירה. סך הכל בירה, מה יש? מצדי הוא יכול להיות אנטיפת, סוציופת, ארסי, קר, מר, מיואש, משעשע, מרושע, בוטה, גס, משועמם, מהפנט או חדור להט. והוא יכול להגיד לי משפט כמו: "תראי באיזה מן הזמנים את חיה, כאשר שיחה על בירה היא חטא כמעט, כי על כל-כך הרבה פשעים היא שותקת...", ותוך כדי כך, הוא יסיט את החצאית שלי בכף ידו ויגלה ברך חיוורת שתישאר חשופה למולו, והמבט שלו, שננעץ כקרסים בעיניים, יושפל רק פעם אחת לעברה, ואז יטפס ויינעץ שוב בעיניי. הוא יחייך חיוך קטן, יצית סיגר, ויגיד: "חם אצלכם במזרח התיכון, חם מספיק כדי להבעיר את העולם כולו". ובסוף, אחרי כמה בירות, פרצי צחוק גסים, וסיכום מצבו העגום והבלתי משתנה של העולם, בטח תתעורר בו תשוקה כלשהי, לעט, לאישה, לרחובות הכבדים, או לבדידות שגזלתי ממנו, והוא ילחש לי עוד שקר אחד אחרון, בתום שעות דחוסות שקרים פואטיים מזהירים, מאירים, פוצעים, מחשיכים, מנחמים, לחים וזבים הומור רעיל, שיש בהם יותר אמת, כאב, ויופי מאשר בכל תיעוד היסטורי, סטטיסטיקה, או מחקר ספרותי. ואז, עם כל הכבוד לבירה, הייתי אוחזת בצווארון מעיל העור השחור שלו ואומרת: Oh' shut up and show me the way to the next whisky bar.

"אני, ברטולט ברכט, באתי מן היערות השחורים. אמי נשאה אותי אל הערים הגדולות כשכרסה בין שיניה. וקור היערות עד יום מותי בעצמותי ישלוט

כרך האספלט הוא ביתי. מבראשית ספקו לי כל צרכיו של טקס הגוויעה: עיתונים. טבק. משקה חריף. חשדני, עצל, ולבסוף מבסוט ברגיעה.

לעתים לפני הצהריים אני מושיב אישה או שתיים בכורסאותיי הריקות המתנדנדות, אני מביט בהן בלי דאגה ואומר: הנה לפניכן אחד, שאי אפשר עליו לבנות."

ב. ברכט

עם מי הייתי רוצה לשתות בירה?

נועה גולנדסקי היתה שמחה לשתות בירה עם ברטולד ברכט - האיש שאמרו עליו שיש לו כריזמה כל-כך גדולה, כמו לפאשיזם עצמו...

נועה גולנדסקי היתה שמחה לשתות בירה עם ברטולד ברכט - האיש שאמרו עליו שיש לו כריזמה כל-כך גדולה, כמו לפאשיזם עצמו...