אחת משלנו: אלכסנדרפסט

עמית שחם ויתר על הסק"ס של יום שישי ונסע לעמק חפר כדי להשתתף בחגיגות 'אלכסנדרפסט' המסורתיות של מבשלת אלכסנדר. היה חם, הרבה בירה זרמה שם בברזים והיה לגמרי שמייח...

אוקטוברפסט הוא לא רק פסטיבל הבירה הגדול בעולם, אלא הפסטיבל הגדול בעולם מכל סוג שהוא מבחינת כמות המשתתפים. מדי שנה נוהרים למינכן מיליוני אנשים כדי לטעום, לשתות ובעיקר לחגוג. החל מאמצע ספטמבר ועד תחילת אוקטובר העיר הבווארית התוססת הזאת היא בעיקר ספוגת אלכוהול ויש שמחה גדולה באוויר. אז כששמעתי שיש חגיגה קטנה כזאת גם אצלנו, ומבשלת אלכסנדר פותחת את הסתיו לקהל הרחב עם 'אלכסנדרפסט', זה לגמרי הספיק לי כדי להניע את הפרייבט המקרטע ולנסוע לעמק חפר.

בשישי על הבוקר הגענו לגן האירועים WIN הממוקם ממש מול המבשלה. הגענו זה אני ואילנית, מעצבת אופנה ושחקנית, שכבר היתה בכמה וכמה אירועים נחשבים בארץ ובעולם וכבר הספיקה לפתח טעם מובחן למדי בבירות. הרי אסור לשתות לבד.

די מהר מצאנו את עצמנו עם שתי כוסות אלכסנדרפסט ענקיות ביד והתמזגנו בנונשלנט עם הסביבה. יום שישי בצהריים, שמש נעימה, שולחנות ארוכים, צעירים יותר וצעירים פחות, משפחות שלמות מתחת לשמשיות, סוללת ברזי בירה, גיגיות גדולות מלאות בוטנים מלוחים ולהקה קטנה שניגנה מוזיקה עם פלייליסט שנע מסמבה לוהטת ועד לדני סנדרסון מלודי. בקיצור, אווירה של חגיגה. רחוק ממינכן, אבל לגמרי משלנו.

פתחנו את הבוקר עם אלכסנדר Mikkeller Green Gold. בירה בסגנון IPA עם ריח של הדרים שגורם לרצות להריח אותה מהבוקר עד הערב, פשוט לשים את האף מעל הכוס ולשאוף את האוויר המתקתק שעולה ממנה. כשלוגמים, המתיקות הפירותית מתחלפת באפטר טייסט מריר ובטעם ברור של כשות. 6% אלכוהול שמחליקים למטה כאייל משובח, שבהחלט יענג את חובבי הז'אנר.

בשלב הזה המתחם כבר המה אנשים והכל הפך לשמח יותר. קחו כמה שירים של הביטלס, תוסיפו קצת אריק סיני ויצחק קלפטר, תעמיסו בוטנים, תערבבו עם שמחת חיים ישראלית, תדמיינו כמה בירות מחליקות במורד הגרון והנה לכם שישי צהריים שכולו עונג שבת. לא רוצה להתחייב אקדמית למסקנה הזאת, אבל ככל ששותים יותר מצטלמים יותר, ומשתפים יותר בסטורי או בפייס. נו, שיקנאו.

הטעימה הבאה היתה מבירה בלייזר, בירת חיטה ישראלית שהשם שלה אולי קורץ לאנשי עסקים ארוזים בחליפות שמסתובבים בפול פאסון בבורסה ברמת-גן, אבל הטעם הוא יותר של חקלאים שריריים ושזופים בשדות עמק יזרעאל. נכון שמקור שמה בפרויקט משותף עם הירחון בלייזר, אבל תכלס זאת בירה שזורקת אותך אל ארץ ישראל הישנה והטובה. יש בה מתקתקות שמתחלפת במרירות עדינה, החיטה אסרטיבית אבל לא משתלטת, והעניין הוא שממש לא מרגישים ששותים 8% עד שמפרקים את כל הכוס. הבלייזר היא בירה נהדרת ששלחה אותי ישר לדוכן ההמבורגרים, כי היה צריך גם לאכול משהו, חוץ מבוטנים, כדי לספוג את כל הטוב הזה.

בשולחן לידנו משפחה - אבא, אמא, ושלוש בנות בגילאי סוף תיכון ועד אחרי הצבא. הם מתאמצים להיכנס לסלפי, אבל היד של האמא קצרה מדי והם הרבה מדי. שאני אצלם? בטח, הם עונים בחיוך. אחר-כך הם מצלמים אותנו.

"מה אתם שותים?", אני שואל. "חיטה ישראלית", הם עונים ביחד. "רגע, במה היא שונה מהבלייזר?", אני לא מחכה לתשובה וממהר לקחת שלוק, ועוד אחד קטן ומופתע לגלות שהיא קלה יותר מהבלייזר, אביבית יותר, מרעננת ביותר, וקיצית לחלוטין. ברקע הלהקה ניגנה את "לכבוד הקיץ" של להקת 'גזוז' בתיאום מושלם ופתאום אין לי ספק שזאת הבירה שכדאי לשתות לכבוד הקיץ שתיכף נגמר.