זמן לחשבון נפש

הרפורמה בתחום האלכוהול והבירה היתה יכולה להיות שעתה היפה של תעשיית היין המקומית, אבל הגורמים בשוק לא מאחדים כוחות, אין שפה פשוטה לדבר בה על יין והצריכה לנפש תקועה. בוזנח עושה חשבון נפש ומבקש יותר יינות בסיסיים במארזים גדולים

כל מי שעקב השנה אחר שינויי המיסוי והעושק המכונה "רפורמת המס באלכוהול ובירה" היה משוכנע שמעז יצא מתוק. שתעשיית היין בארץ תקבל בזכות זה חיים חדשים, שהאנשים העובדים בה ידעו לנצל את ההזדמנות העסקית יוצאת הדופן שנפלה לידיהם כפרי בשל. ציפיות לחוד ומציאות לחוד. עולם היין הישראלי מתבוסס בצרותיו ולא מצליח לאחד כוחות אפילו עבור הדרך שהיתה יכולה לחלץ אותו מהביצה - קמפיין יין שיביא לגידול של חצי ליטר לנפש בצריכה. חבר יקר מהתחום היטיב לתאר את המצב במשפט אחד: "כולם מתאמצים, לכולם יש יין טוב יותר, אבל בסוף אף אחד לא באמת מוכר".

מה לא היה לנו השנה: לא היה גידול בצריכה, לא היתה ירידה במחירים, לא היתה שום פעילות שיווקית מרוכזת שתקדם את היין אל מרכז הבמה - לא כמשקה אלים אקזוטי לאירועים מיוחדים אלא כדרינק ראוי לכל רגע נתון. אמנם במהלך השנה התרבו הדיונים בנושא זה - האם ראוי לנו שנהפוך עולמות? האם אנו צריכים לזנוח את שפת היין הקיימת ופשוט לדבר אל הקהל בעברית פשוטה? אנחנו, שבמשך עשרים השנים האחרונות ניהלנו שיח רק עם עצמנו, השתמשנו במונחים מפחידים ולא ברורים, זלזלנו בכל מי שאמר "טעים לי" וקבענו שאי אפשר לתאר יין בלי ארומה, בוקה, טאנינים ועפיצות. (המילה חסרת הפשר "מינרליות" מופיעה בביקורות היין יותר מאשר אדום או לבן. מה שווה המילה אם בטבע יש יותר מ-4000 כאלה, והם כוללים בעצם יסודות, גופרות, תחמוצות, תרכובות אורגניות ועוד). הניתוח הזה נכון בלי ספק ליינות עיליים, שם הניואנסים והמורכבות הם חלק בלתי נפרד מהיין, אך מיותר ומעורר אנטגוניזם כאשר מדובר ביינות פשוטים לצריכה די מיידית, כלומר רוב היין בעולם.

אז איך מסתיימת לה תשע"ג ומה צופה לנו תשע"ד?