לא עובד בשביל אף אחד: קוניאק טסרון

אחרי שנמאס לו לייצר תזקיקים עבור אחרים, החליט מייסד שושלת טסרון לעשות לביתו ולייסד בית קוניאק משל עצמו. יאיר גת טועם ועל הדרך לומד חשבון...

כמו ברוב אזורי היין של אירופה, גם בחבל קוניאק מקפידים מאוד על המסורת. מאות שנים מגדלים שם את אותם זני הענבים, עושים מהם את אותם יינות, מזקקים אותם באותן שיטות, מיישנים את התזקיקים באותם מחסנים ומשווקים אותם תחת אותם שמות. לכן, זה תמיד משמח להיתקל בבתי קוניאק ששוברים את השגרה, כמו טסרון. אם לא שמעתם עליו זה ממש בסדר. בהשוואה לבתים כמו: רמי מרטן (1742), הנסי (1765) ומרטל (1715), טסרון, שהוקם בשנת 1905 והושק כמותג בשנת 2000, הוא תינוק שרק לומד ללכת. מבולבלים? גם זה ממש בסדר, זו רק ההתחלה...

חבר בחברת עצמי

יינות הבסיס מזוקקים עם משקעי השמרים, כדי לתת לתזקיק יותר נפח, ומיושנים במספר שלבים: שישה חודשים בחביות חדשות, אחר-כך בחביות קוניאק משומשות, ואז בחביות משומשות מאוד, שלא משפיעות על הטעם. לאחר כשבעים שנה, מעבירים את הקוניאק למכלי זכוכית אטומים שמונעים ממנו להתנדף.

הסגנון מוכוון הפרי של הבית, לא הולך לאיבוד גם אחרי עשרים וחמש שנים בחביות. הקוניאק הזה - בלנד של תזקיקים מבוססי אוני-בלאן מגראן שמפיין, מורכב מקודמו, עם ריחות מתקתקים של דבש, עץ קלוי, עור, פרחים ופטריות, אבל המגע שלו עם החך קצת יותר קליל ומעודן. הטעמים הרמוניים ומאוזנים, ואחרי שהוא עוזב את החך, מבצבצים להם טעמי שוקולד מריר ועץ קלוי.

האמת, שם יומרני קצת לקוניאק. או לכל מוצר אחר. אבל הוא באמת קרוב לשלמות. לקוניאק, שנעשה מענבי אוני-בלאן וקולומברד מגראן שמפיין והתיישן חמישים שנה לפחות בחביות, יש צבע כהה וריחות עמוקים של טבק, שוקולד, פירות יבשים, פרחים, פטריות, עשב, עשן ופירות כהים בשלים. הטעמים עשירים, מתובלים בעדינות, המרקם עגלגל והסיומת מעודנת וארוכה במיוחד.

אני לא בטוח שיש לי מספקי כלים כדי להעריך קוניאק בן תשעים ומעלה. לא טעמתי מספיק כאלה. מה שאני כן יכול לומר זה שתמיד מרגש לטעום משקאות בגיל הזה. הקוניאק שנעשה מענבי אוני-בלאן, פול-בלאן וקולומבר מגראן שמפיין מציג ריחות של קופסת סיגרים, פירות משומרים, דבש ופרחים. המגע שלו עם החך אלגנטי והטעמים מורכבים ומאוזנים מאוד. יחסית לאפשרויות אחרות בגילו, הוא גם לא מאוד יקר.