גוסטו איטליאנו: יקב גאנצ'יה

טל חוטינר נסע עד לעיירה קנלי שבפיאמונטה בעקבות המבעבע האיטלקי המקורי. שם, ביקב המסורתי של גאנצ'יה, הוא סוף-סוף גילה את ה"שמפניה" האיטלקית הראשונה...

כמה שנים מאוחר יותר שוב נחה ההשראה על קרלו שהחליט הפעם לייצר וורמוט לבן (!). סתם לידיעה, כל הוורמוטים האיטלקיים מיוצרים מיינות אשר יוצרו מענבים לבנים מתובלים בעשבים ובאלמנטים בוטניים נוספים. הוורמוטים האדומים מקבלים תוספת של קרמל שנותן להם את הצבע האדום-חום המפורסם שלהם.

גאנצ'יה החליט לייצר וורמוט לבן מענבי מוסקטו מבלי להוסיף לו קרמל - מהלך מהפכני באותה תקופה שכבר שלוש שנים לאחר מכן זכה להכרה ואף בפרס בתערוכה בינלאומית מפורסמת בשיקגו. בקיצור, מדובר בעצם במהפכן לא קטן שהמשיך לייצר מוצרים נהדרים ולנסות לחדש בכל דרך אפשרית.

לאחר סיבוב ביקב הגענו למרתפים ההיסטוריים אשר משתרעים על פני 4 קילומטר ומוכרים כאתר לשימור על-ידי אונסק"ו. במרתפים הללו מאוחסנות חביות לצד מכלי תסיסה, מכלי תסיסה למבעבעים בסגנון שארמה, בקבוקים של המבעבעים המסורתיים שכמובן מונחים בשכיבה, ובמתקנים מיוחדים אשר דואגים לתסיסה השנייה בבקבוק ועוד. אחרי סיבוב ארוך ומרשים ביקב הגיע סוף-סוף הזמן לטעום כמה דברים מהתוצרת שלו.

הטעימה התחילה עם 'גאנצ'יה ברוט' שמיוצר מ-90% ענבי טרביאנו וקצת שרדונה מצפון-איטליה ואת האח התאום של הרוזה שהוא בעצם אותו יין עם תוספת של ענבי פינו נואר. הברוט שטעמנו היה לימוני, רענן, בעל גוף טוב, פרחוני ומאוזן, ואילו ברוזה מעט פרי יער ודובדבן, עם קצת ניחוח הדרי וחומציות מאזנת. אחר-כך טעמתי 'פינו דה פינו', 'פרוסקו', ואפילו 'ספומנטה ד'אסטי' ו'מוסקטו קנלי' המתוקים והקלאסיים של האזור.