השוט האחרון: מפורסמים ששתו לדעת

הנה 10 מפורסמים שהאלכוהול הרג. אולי אין לכם סיכוי להתפרסם ככה, אבל אם תשקיעו בתחום הזה כמונו, ואללה, יש מצב שכן...

סקוט פיצג'רלד, הגאון שכתב את "גטסבי הגדול" ו"ענוג הוא הלילה", היה שתיין עוד מימי הקולג' שלו. בשנות העשרים המתקדמות לחייו, פיצג'רלד היה כבר אלכוהוליסט מתקדם ובשנות השלושים המתקדמות היה שבר כלי, שסבל, בין השאר, משחפת ומהתקפי לב. הוא סחב עד גיל 44, דפק עוד התקף לב טוב אחד, ונטש את העולם.

האיש שיכול היה לעשות היום קריירה נפלאה בישראל כיכב בארצות-הברית של שנות החמישים כסנטור ידוע לשמצה שהיה רודף שמאלנים, בוגדים והומואים – בדרך-כלל על לא-כלום בכפם. העבודה הקשה, המתחים וכפיות הטובה של השתולים למיניהם דחפו אותו עמוק יותר ויותר לתוך הכוס. הוא הפסיק לשתות רק בשנת 1957 הודות לדלקת כבד שסיימה את חייו. לפעמים זה נגמר עם סוף טוב.

ג'ק קרואק הוא אחד הכותבים האמריקאים הדגולים במאה שעברה, ומראשי, מה שנקרא, "דור הביט". כמו יומן המסע המפורסם שלו, "בדרכים", קרואק התגולל פה ושם, צלל לרוחניות, לסמים ובעיקר להרבה אלכוהול. ערב אחד, בזמן שלגם וויסקי, חש בבטנו, התחיל להקיא דם ואושפז בבית-חולים. לערב הבא הוא כבר לא הגיע, כתוצאה מדימום שגרמה השחמת הארורה.

כוכב הקולנוע והתיאטרון הוולשי (ברטון וולשי, הקולנוע והתיאטרון בכל העולם), עשה, בין השאר, את "קליאופטרה", "אילוף הסוררת" ו"מי מפחד מוורג'יניה וולף". בין לבין מצא ברטון זמן להתחתן חמש פעמים, פעמיים מהן עם אליזבט טיילור. עם או בלי קשר הוא היה שתיין כבד, אובחן כחולה בשחמת הכליות והכבד ומת מדימום תוך-גולגלתי בביתו שבשווייץ.

את החיבור הנחמד שבין כדורגל למשהו-לשתות לקח ג'ורג' בסט לגמרי לקצה. האייקון מצפון-אירלנד, ששימש בתפקיד רוח הקודש במנצ'סטר יונייטד בשנות השישים ותחילת השבעים, שתה כמו חזיר עד שעבר השתלת כבד בשנת 2002. אבל הרבה שנים של השקעה שיטתית בתחום עשו את שלהן, וכעבור שלוש שנים ג'ורג'י חטף דימום שממנו כבר לא יצא. ינצור האל את פול גאסקוין.