לקראת טקס פרסי האוסקר 2017 של האקדמיה האמריקאית לקולנוע שיתקיים היום, קבלו עשרה שיכורים קולנועיים מעוררי השראה בהוליווד של כל הזמנים...
1959, "ריו בראבו" (Rio Bravo)
שולף זריז לשעבר ושתיין כבד וספוג שנאה-עצמית בהווה (גם כן הווה, 1959), נחלץ לעזרתו של שריף מקומי ומסייע לו ללכוד מנוולים שלקחו את החוק לידיים. פששש, איזה נרטיב. דוד-מרטין בטח שתה גם לחיי זה.
1966, "מי מפחד מווירג'יניה וולף" (Who's Afraid of Virginia Woolf)
1978, "בית החיות" (Animal House)
אחת ההופעות הגסות והמופתיות ביותר של ג'ון בלושי, הסוטול יקום דמו. בסרט אחוות הקולג'ים המכונן הזה בלוטו מציג, בחסות יכולות לגימה מרשימות, מלחמת-מזון מגעילה, הצבת סוס בשר ודם במשרדי ההנהלה וזריעת הרס כללית. וכן, הוא שובה-לב.
1982, "פסק דין" (The Verdict)
1987, "עכבר הברים" (Barfly)
הסרט מבוסס על סיפור של הסופר והמשורר צ'ארלס בוקובסקי, ולמעשה מספר את סיפור חייו. טוב, חלק ממנו. מיקי רורק עושה פה תפקיד משכנע במיוחד של סחבה שיכורה: התאהבות, נואשות, עליבות. הקיצור, כל הרפרטואר שאתם מכירים, רק בצירוף אמנות.
1995, "לעזוב את לאס וגאס" (Leaving Las Vegas)
עוד שיכור שלקח אוסקר הוא ניקולס קייג' על התפקיד של בן סנדרסון, תסריטאי שאיבד את העבודה, המשפחה והכבוד העצמי, והחליט להמשיך לשתות ואז לנסוע ללאס וגאס ולשתות עוד, עד שימות. אחד המדכאים שבסרטי הז'אנר.
1998, "ביג לבובסקי" (The Big Lebowski)
1998, "פחד ותיעוב בלאס וגאס" (Fear and Loathing in Las Vegas)
הסיפור של האנטר ס. תומפסון, מכתבי הקודש של תרבות הסמים המודרנית, הפך לסרט שביים טרי גיליאם. ראול דיוק, הוא ג'וני דפ, הוא בעצם תומפסון, הוא עיתונאי שיוצא למשימת כתיבה עם חברו עורך-הדין, ובחברתו הוא מפרק כל סם אפשרי ומאזן בנהרות אלכוהול. בסוף הוא נגמל. נראה לכם?
התרעות פיקוד העורף