חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: וויסקי פיימוס גראוס ושוקולד פיימוס גראוס…
לפעמים אני תופס את אחד הילדים שותה בה ויטמינצ'יק פטל. אני לא אומר כלום מתוך ניסיון להיות נאור ולהסביר לעצמי שכל כוס בסוף נשברת, כך או אחרת. עובדה, כל אחיותיה גמרו ככה. ובכל זאת, אין לי סנטימנט מיוחד לחתונת הוריי, לא הייתי שם הרי, ובכלל, אני חסר פניות סנטימנטליות לחפצים. אפילו כשנמחקו לי 5000 חמשירים (בערך) בסיבוב הקודם של ניסיונות ההתאבדות של האייפון שלי, הגבתי בקביעה ש"אני לא ביאליק, ואם זה נמחק ולא גובה, כנראה שזה מה שהגיע לזה". גם עכשיו, כשיש כבר 5000 חדשים, עוד לא גיביתי. כזאת אני. אבל בכל זאת, כוס אחרונה מחתונת הוריי. שיהיה.
ואם עד עכשיו לא השתכנעתם, מה תגידו אם אספר לכם שה'פיימוס גראוס' הוא הוויסקי הנמכר בסקוטלנד. כן-כן, הסקוטים, אבות אבותיו של המשקה הכי אהוב בעולם (ואל תגידו לאירים שכך כתבתי מפני שהאמת היא שאלו הם, כנראה, ש'המציאו' את מי החיים הללו, או לרוסים שהוודקה שלהם בעצם יותר פופולארית היום בעולם מאשר הוויסקי), מעדיפים אותו על-פני 'ג'וני ווקר' או 'בלנטיינ'ס', פירמות מפורסמות הרבה יותר, לפחות בעולם הגדול. מעניין לגלות, אגב, שאחריו ברשימה הסקוטית מופיעים בל'ס, טיצ'רס וגרנט'ס.
שנת הייסוד הרשמית של מזקקת 'פיימוס גראוס' היא 1800. הייתי יכול להמשיך ולזיין לכם את השכל על שיטות הייצור שלו, אבל זה הרי לא מעניין אתכם, נכון. אומר רק שמדובר לא רק באחלה וויסקי, אלא גם באחד האהובים עלי. בתור חובב ותיק (גם אם קצת לשעבר) של מק'אלן, אני אוהב לכנות את ה'פיימוס גראוס' לא פעם, ביני לבין עצמי, "מק'אלן לעניים". לפעמים כיף להיות עני. הכל יחסי כמובן.
התרעות פיקוד העורף