אסנת גואטה מדלגת בין הסירים, משקה שפים ביין ואוכלת להם את הראש עד שהם מוכנים לגלות לה מה הם בעצמם אוכלים. והפעם: שף ויקטור גלוגר, ממסעדת 'הולה' בתל-אביב…
יש הרבה אנשים במדינה שלא מכירים את ויקטור גלוגר. הוא לא אושיה אינסטגרמית, לא משתתף כל שני וחמישי בתוכניות טלוויזיה, וגם לא מפרסם סירים. אבל במקביל, יש הרבה אנשים בעולם שדווקא כן מכירים את ויקטור גלוגר. הוא הקים עמותה עולמית שמבשלת למען ילדים, הוא בישל עשרות פעמים לעשירי העולם שמזמינים אותו באופן פרטי שנה אחרי שנה, הוא חלק נכבד בתקשורת הבינלאומית בין ישראל לספרד ושעתיים של ישיבה במסעדה החדשה שלו במלון דן חושפת תהלוכה בלתי פוסקת של דיפלומטים ואנשי עסקים שמעטים מאתנו מכירים.
מחזיר אהבות קודמות
ויקטור גלוגר לא מספיק לענות לי, כי למסעדה בדיוק נכנס זוג שניגש ישירות אל ויקטור לאחל לו בהצלחה ולספר לו שהם שמעו שהוא פתח מקום חדש והם היו חייבים לבוא ולבדוק. אז אולי בעצם זה כבר ענה לי על השאלה, כלומר - שתמיד יהיו כאלו שיעשו לו טוב על הלב.
הקלות הבלתי נסבלת
ויקטור ניגש להגיד שלום לגברבר המיליונר ובתזמון מדויק ממש מונחת לפניי ה'קטפלנה' - קערת מתכת זהובה ובה שלל פירות-ים שנחים להם בתוך ציר דגים עם פרנו ומרק עגבניות איטלקי. הריח המלוח של הים יוצר ערפול של חושים כשהוא מתנגש בעגבניות ובשמן הזית שבמנה. איטליה פוגשת את ספרד בסטייל צרפתי - המשולש הקדוש. הלבן של 'ספרה' חודר אל תוך הערפול הזה כמו ספינה בשיא התנועה. היין שנח לו קצת בכוס מקבל טעמי פרי חדים יותר, החבית מבצבצת והכל מלווה את המנה כמו מגדלור מנצנץ בערפל סמיך. בדיוק אל הטעם הנכון. כמו היינות של 'ספרה' שמנסים לעשות פה משהו קצת שונה ולא להתייאש מהציניות, כך גם ויקטור גלוגר. אולי הוא עדיין מרגיש מהגר, אבל הוא הכי יהודי שיש. בלב, בנפש ובקיבה.
התרעות פיקוד העורף