אסנת גואטה מדלגת בין הסירים ומשקה שפים עד שהם מוכנים לגלות לה מה הם אוכלים באמצע הסרוויס. והפעם: אביבית פריאל מה'אוזריה' וה'נקסט דור'...
רגע לפני שאני מספרת לכם על הפגישה עם אביבית פריאל, אני שמה את זה כאן: יש לי פטיש לסנדוויצ'ים. הנה הוצאתי את זה. אני אסנת גואטה, כתבת אוכל זה 15 שנה, מוכנה להמיר את הסטייק הכי משובח ועוגת השוקולד הכי מושחתת בסנדוויץ'(!). אם אפשר אז ברי נמסה עם חמאה צרפתית, איזה אגס וקצת טימין עם דבש... אם אפשר. בחייאת, הרי דווקא ממדינה לחה, נטולת פורמליות ומכניסה כל דבר לפיתה, כמו ישראל, הייתי מצפה שלא תהיה בעיה לשתות כוס יין עם איזה כריך משובח, ולמרות זאת עדיין לא הצלחנו להשריש את קונספט הדרינק צהריים ובטח ובטח לצד סנדוויץ'.
הצד הפולני שלא קיים בי החזיק את עצמו מלהיעלב והצד הטריפוליטאי חשב לרגע לחטוף לה את הכריך בזמן שהיא פותחת את היין, ולרוץ כל עוד נשמתי בי אל עבר הלא נודע, אבל אז הגיע היין וכשמגיע יין, שוכחים הכל ושותים. אחרי חצי כוס כבר הייתי בשלה לרמוז לאביבית שאחזה בסופלקי בבעלותיות, שהגיע תורי לנעוץ את שיני בתקרובת ואכן היה שווה לחכות.
ישנם יינות לבנים שהם מורכבים ועשירים ששותים לאט והם מתפתחים וישנם יינות אדומים קלילים שמחסלים בקבוק בחצי שעה. מבחינתי לשבת עם מנה כמו סופלקי עסיסי לצד כוס יין קרירה שולח אותי בדמיון לאיזה חוף יווני ולכמה דקות של שקט ושלווה. ארזתי את הבקבוקים, השארתי לאביבית את שארית הסופלקי, ניקיתי את החול של הים ביוון ויצאתי ליעד הבא כדי לחפש את שיספר לי איך יין עוזר נגד געגועים.
התרעות פיקוד העורף