גדי דבירי ביקר במזקקת 'מילק אנד האני' וטוען שאם צרכני הוויסקי בעולם משתגעים על וויסקי יפני והודי, אין שום סיבה שלא יתרגלו גם לוויסקי ישראלי...
אנחנו הישראלים נראה שכבר השלמנו עם החיים בסיר לחץ תמידי. כבר משחר ההיסטוריה, תמיד היו כאלה שרצו לקום עלינו ולכלות אותנו ואנחנו, התרגלנו מהר מאוד לזמניות הזו בחיים וסיגלנו לעצמנו התנהגות של לחיות את הרגע כי אלוהים יודע מה יקרה מחר. אם תדברו עם לא מעט פסיכולוגים, אנתרופולוגים ועוד אנשי טיפול ומחקר, כולם ידברו על תרבות הסיפוק המידי שצמחה לה כאן, הכל כאן ועכשיו. בלי לדחוק סיפוקים. והנה, דווקא בשנה-שנתיים האחרונות מתחילים לראות בארץ תופעה שכל-כך מנוגדת לכל ההתנהלות הזאת - הקמה של מזקקות וויסקי...
ולמה זה כל-כך מנוגד? כי וויסקי הוא ההפך הגמור מכאן ועכשיו. זה משקה שדורש יישון ארוך ותכנון ארוך טווח. מינימום יישון של שלוש שנים מובטח לוויסקי על-פי חוק, אך בהחלט ניתן למצוא כאלה שיושנו 12, 18 ואפילו 23 שנה בחביות ואף יותר, עד שהועברו לבקבוקים ויצאו לשוק. ההפך גמור, כבר אמרנו? אז מה גורם לחבורה ישראלית לקום יום אחד ולפתוח מזקקת וויסקי? מה גם שישראל היא - איך לומר - לא איזה שם דבר בתחום הוויסקי, וזה עוד בלשון המעטה. אבל כמו בהרבה סיפורים מוכרים מעולם האלכוהול, הכל מתחיל באהבה למשקה, אבל גם באיזשהו חזון המבוסס על מגמות בשוק העולמי.
על-מנת להבין את אותו חזון, קפצתי בבוקר אחד לבקר במזקקת 'מילק אנד האני' הממוקמת צמוד לאצטדיון בלומפילד בדרום תל אביב בואכה יפו, אזור המאכלס מספר מוסדות אלכוהול מוכרים, ביניהם: המרכז לקידום תרבות היין 'איש הענבים', בית-הספר לברמנים 'זמן אמיתי' ומרכז הבירה הוותיק 'בירדי'. את פני קיבלו קרן, מנהלת השיווק של המזקקה, ותומר - האחראי בפועל על הזיקוק. הביקור החל בסיור במזקקה, שבהקמתה הושקעו לא מעט מיליוני שקלים, ובמעבדת המים שלה. את המים מקבלת המזקקה מרשת המים העירונית. המים המתקבלים במזקקה מסוננים, מופשטים מכל תכולת המלחים שלהם ונבנים מחדש עם פרופיל מלחים שהורכב בדיוק על-מנת לקבל וויסקי עדין ופירותי.
לאחר הזיקוק מועבר התזקיק לחביות המאוחסנות בחדר חביות מבוקר אקלימית, וכאן מתחיל הסיפור המעניין. אחד מהשלבים החשובים ביותר בייצור הוויסקי הוא היישון בחביות עץ אלון. הרבה מהטעמים המוכרים של הוויסקי, מקורם בשלב זה. לטענת מומחי מילק אנד האני, יישון באקלים לח וחם כמו שיש לנו כאן בארץ יאפשר לוויסקי להתבגר בזמן קצר יותר ואף לפתח טעמים ייחודיים. אחד הפרויקטים עליו עובדים אנשי המזקקה הוא פיזור חביות וויסקי ליישון במקומות שונים בארץ - כמו ים המלח, הגליל והגולן – על-מנת לקבל טעמים שונים.
מילק אנד האני, בהיותה מזקקה הפועלת בישראל, מכוונת גם לקהל היהודי פטריוטי שיעדיף לשתות וויסקי כשר שמיוצר בישראל. על-מנת למצב את המוצר כוויסקי איכותי ללא פשרות, אימצו אנשי המזקקה את התקינה הסקוטית לוויסקי. ועד שנוכל ליהנות מהסינגל מאלט תוצרת הארץ של מילק אנד האני, אפשר לקפוץ לבקר במרכז המבקרים של המבשלה ולטעום תזקיקים ברמות יישון שונות וגם ג'ין מקומי אותו הם מייצרים. בינתיים קבלו קצת רשמי טעימה:
"ניו מייק" הוא התזקיק השקוף לפני שהוא הופך (לאחר יישון) לוויסקי. לניו מייק גוף בינוני עם 50% אלכוהול וארומה מתקתקה של לתת עם רמיזות קלות של עץ. הוא מחליק ולמרות אחוז האלכוהול הגבוה שבו, הוא אינו משאיר תחושת צריבה בגרון.
זהו ג'ין לא שיגרתי העשוי מ-100% לתת שעורה, ועובר זיקוק כפול יחד עם תבלינים, פירות ועשבים שנבחרים על-ידי המזקק הראשי. בשונה מעט מאחיו האירופאים, ריח גרגרי הערער (ג'וניפר) האופייני למשקה הזה חבוי כאן מאחורי ריח הזעתר המקומי. הטעם מתקתק כשל סוכריה וניתן להבחין גם בטעמי לימון, תפוז ובבונג (מבוקבק בחוזק 46 אלכוהול).
סינגל מאלט שיושן לתקופה של 8 חודשים בחבית יין אדום מחודשת בחוזק של 53.2% אלכוהול. הריח מאלטי מובהק בשילוב עם ריחות יין מתקתקים, והטעם שוקולדי חריף עם מרירות קלה.
סינגל מאלט שיושן בחבית עץ אלון אמריקאי חדשה לתקופה של 6 חודשים, בחוזק של 51.5% אלכוהול. צבע התזקיק צהוב בהיר, הריח מאלטי עם מעט עץ, והטעם עדין מאוד עם מעט טעמי וניל - משקה הרבה יותר מעודן מהניו מייק.
התרעות פיקוד העורף