לקראת חג האהבה חושפים חברי מועצת סנהדרינק את המשקה שמצליח לעורר בהם את הרגש ההוא. קבלו את זיו לנצ'נר עם ג'ין… איש, ובעיקר אישה, לא יופתעו אם אפתח בלכלוך, או לפחות בהעכרת שמחות. אין משקאות רומנטיים, כי אם יש רומנטיקה בכלל, היא מצויה באנשים, או בנסיבות, ובוודאי בנסיבות שנוצרות בין אנשים. וכשהרקע לדיון בקשר שבין אהבה זוגית לבין משקה אלכוהולי הוא ולנטיין הקדוש והחג השיווקי המחורבן שנוסד על שמו, אני בכלל הופך לבלוק איטונג אטום, צונן ומבודד... ג'ין יודע לעשות מה שגברים אחרים לא כל כך יודעים – ללטף. וזה, כידוע, רק צד אחד שלו... (צילומים: יח"צ) אלא שאם תלטפו באצבע דקה ועדינה את מעטה הבטון הסרבן סביבי, אתוודה בגרגור מבויש שהדרך אל ליבה של אישה, ומשם לחלקים נוספים (המוח, שטופי זימה מזוהמים שכמותכם...), זורמת בנעימים על גבם של שיקויים מסוימים. רגע, רגע, אני רואה את הגבות מתכווצות. אם התעורר בכם חשד, זה המקום למשולש הבהרה: אין מדובר בטקסט זדוני וערמומי, שמערבב גרסה חוקית לסם אונס בכוס תמימה של רגשות כנים. הפיתוי מבוסס על רצון חופשי ועל שקיפות מלאה, כפי שיוכיח מראה המשקה, כשסופסוף נגיע אליו. וחוץ מזה, הכותב הוא מציג בלבד. סוגיית ה"אז מה תשתי" שלשמה הטרחנו עצמנו לכאן תלויה רבות בסיטואציה, ועוד יותר מכך, בטעם האישי. מדהים ומשמח לגלות שגם תחת מכבש הטרנדים - דעה עצמאית ממשיכה לפעום. ובכל זאת, על הבר המטאפורי שלי בולט משקה אחד שיודע נפש אישה. משקה שמאיר בעיניה מבט המספר כי הגיע מישהו שמבין אותה. שמדבר אליה. זהו הג'ין. מלך הלבנים. לא נפרק אותו עכשיו למרכיביו ולתבליניו, לא נחלק לסוגיו ולמותגיו, לא נאכל את הראש בסיפור שמכוון למעמקי הבטן. כי ממילא, גם אם ארצה להסביר, לא אוכל. זו כנראה לא רק הכימיה שלו, אלא הכימיה שלנו – כמעט אמרתי, שלי ושל נשים, ופתאום נזכרתי שקיימים עוד גברים. אבל מה אנחנו נדחפים. יש קשר ישיר, שעובד יפה, בין הג'ין לבין האישה. במצב צבירה שונה, הוא יכול היה להציע זוגיות מלאה. לבוש בטוניק, במינון כזה או אחר שמתאים בדיוק לה, או מעוטר בוורמוט, בלוק המרטיני הג'יימס בונדי שלו, ג'ין יודע להיות רך ונעים, יודע לעשות מה שגברים אחרים לא כל כך יודעים – ללטף. וזה, כידוע, רק צד אחד שלו. החבר ג'ין חכם ומעודן אמנם, אבל יבש ותקיף. בעיקר כשהוא נקי. ובכל מקרה, בדרכו האלגנטית הוא מסוגל להפיל. או הו, איך להפיל. שד משחת, ג'ין ג'יני. מחזר ממזר ורב הישגים. לפעמים, כשיושבים יחד על הספה, והוא נמצא ביני לבינה, אני חש טיפה מיותר. וזהו, כמובן, מפגן טיפוסי של טיפשות גברית. הרי במקום לקנא בו, אפשר פשוט ללמוד ממנו.