חברי מועצת סנהדרינק בוחרים את היין שאתו היו רוצים להתחיל את השנה החדשה, והפעם: צחי ימין עם סירה, כרם תל פארס...

במרבית הזמן תמצאו אותי שותה יין תוצרת חוץ. לא בגלל שאין לנו מספיק יין טוב בארץ. נהפוך הוא. לקראת ראש-השנה הממשמש ובא, אפשר לומר בקול רם שארצנו נתברכה בלא מעט יין כזה. מה עוד שהרמה עולה באופן קונסיסטנטי מבציר לבציר.

אולי זוהי בעצם תוצאה של עבודה ייננית מעמיקה, כפי שעושים כבר שנים ביקב רמת-הגולן... (צילומים: יח"צ)

יכול להיות שזוהי בעצם תוצאה של עבודה ייננית מעמיקה, כפי שעושים כבר שנים ביקב רמת-הגולן... (צילומים: יח"צ) האמת, גם מחיר היין לא מניא אותי מלבחור ביין כחול-לבן. זאת בניגוד לעובדה שהסכומים שתצטרכו להוציא על בקבוק יין ישראלי יהיו כמעט תמיד גבוהים יותר בהשוואה ליין מיובא ברמת איכות דומה. הנטייה לשתות יין מתוצרת חוץ נובעת בעיקר מהרצון לחקור ולהתחקות אחר אזורי יין עתיקי יומין. אזורים בעלי מסורת ארוכת שנים שהועברה מאב לבנו במשך דורות, עד אשר הגיעו לעדנה ולנחלה. לאחר אינספור שנים של ניסוי וטעייה, היקבים האלו יודעים היטב כיצד להפיק את המרב מהקרקע שאותה הם מעבדים ומהגפנים שאותן הם מגדלים. כל הידע הזה כמעט שמתפרץ מהבקבוק עם פתיחתו. כאמור, יינות שכאלו מיקבים ותיקים בבורדו, ריוחה או טוסקנה למשל, מפגינים איזשהו פאסון ויציבות מעוררי השראה, הנוכחים גם כשטועמים מן היין, ובכך הם מצליחים להתבלט מעל שאר היינות שעל המדף. בראש-השנה לעומת זאת, והאמת שגם ביתר החגים, אני מקפיד לשים על שולחן החג יין ישראלי. לא רק בגלל האורחים ששומרים כשרות, אלא גם בשל הסמליות ואווירת החג שמקשרת בין כולנו, דתיים וחילונים כאחד, ובין המסורת והמדינה שבה אנו חיים. אמנם תעשיית היין המודרנית בארץ איננה ארוכת שנים בהשוואה למדינות היין הגדולות, אך גם כאן יש מתי מעט של יקבים שהצליחו להפתיע עם הברקות פנומנליות, המוכיחות כי תעשיית היין הישראלית שמה פעמיה לעבר הליגה של הגדולים. אחת מן ההברקות הללו, אם לא הגדולה שבהן, מגיעה כצפוי מיקב רמת-הגולן. ירדן סירה כרם תל פארס - בקבוק

יכול להיות שזהו הטרואר יוצא-הדופן שמאפיין את חלקת 'תל פארס' שנמצאת במרכז הרמה; אדמת טוף וולקנית דשנה ובעלת אחיזת מים נמוכה, הנמצאת למרגלותיו של תל פארס בגובה 750 מטר מעל פני הים. או שמא זהו זן הסירה שמרגיש בבית באקלים הים-תיכוני ומצליח להגיע להבשלה מלאה שמעצימה את מאפייניו הטבעיים. ואולי זוהי בעצם תוצאה של עבודה ייננית מעמיקה, כפי שעושים כבר שנים ביקב רמת-הגולן. איני מתיימר לשים את האצבע בדיוק על הגורמים לתוצאה, אלא רק להכריז עליה כיוצאת-דופן. סירה תל פארס של רמת-הגולן הוא יין שמתבלט מעל מרבית יינות הסירה בארץ ומצדיק בהחלט את המוניטין המחייב של כרם יחידני. זהו סירה אלגנטי בעל גוף עגול, עשיר ועסיסי שמשלב מאפיינים של פירות בשלים לצד נקניקים ובשר מעושנים. מהיין, אשר התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון, הפיקו כמות זעומה של כ-12 אלף בקבוקים בשני בצירים בלבד- 2006 ו-2008 - דבר שהופך אותו לנדיר לא רק באיכותו, אלא גם בכמותו. למה דווקא לכבוד ראש-השנה אתם שואלים? כי זוהי יצירת מופת כחול-לבן המביאה הרבה כבוד לעולם היין הישראלי וספק אם תשוחזר בעתיד הנגלה לעין. בנוסף, כאשר מציינים שנה חדשה צריך לעשות זאת לצד יין ראוי, וסירה תל פארס הוא בהחלט יין כזה. מה גם שהוא ילך טוב עם סוגים שונים מאכלים שבטח יופיעו על שולחן החג, החל מבשרים מעושנים וכלה בתבשילי קדירה, אוסובוקו או דומיהם. למה לפתוח בקבוק דווקא השנה? בעיקר משום שהיין בשיאו. גם בציר 2006 וגם בציר 2008 נמצאים בחלון הזמן שבו היין הספיק להתבגר ולהתפתח בבקבוק. כעת, הוא מציג גרסה מרוסנת ומלוטשת המאופיינת בארומות שלישוניות שנוצרו במהלך היישון בבקבוק, העוטפות את היין במימד נוסף והופכות אותו למרתק ומורכב עוד יותר. אז למרות שהיין אזל מזמן ממרתפי היקב וניתן להשיגו במספר חנויות מצומצם בלבד, עשו מאמץ להשיג בקבוק או שניים לקראת החג הקרוב, או לפחות תתארחו אצל ברי מזל שהצליחו לשים עליו יד. את ראש-השנה הקרוב אני אחגוג בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. וכדי להבטיח שהן באמת תהיינה בלתי מוגבלות, שמתי במזוודה בקבוק סירה תל פארס מבציר 2008 כדי שאוכל גם משם להרים כוס לחיי השנה החדשה. לחיים!

האחד שלי: סירה, כרם תל פארס

חברי מועצת סנהדרינק בוחרים את היין שאתו היו רוצים להתחיל את השנה החדשה, והפעם: צחי ימין עם סירה, כרם תל פארס...

חברי מועצת סנהדרינק בוחרים את היין שאתו היו רוצים להתחיל את השנה החדשה, והפעם: צחי ימין עם סירה, כרם תל פארס...