חברי מועצת סנהדרינק מכים על חטא ומבקשים מחילה. והפעם: זיו לנצ'נר מבקש סליחה מהשתיינים, אבל לא רק...

תודה לאל, אני לא ירא שמיים. וגם אילו הייתי, נוצרי לא הייתי, כך שעל חטא הגרגרנות אין לי כל כוונה להתנצל. ממילא איש לא היה מאמין להתנצלות כזו באתר כזה. טפו. רבות וטובות אכלתי ושתיתי בשנה היוצאת, ואת המסורת המפוארת אני עומד לשמר בשנה הקרובה, אם אמנם תסבול אותי עד סיומה. אין שום חרטה או תחושת אשם בהדוניזם המוסרי והמנומק שלי, ובכל זאת, עלי להודות, אי-אלו פגמים נפלו ביחסיי עם העולם שכולו טוב. במילים אחרות, לכמה טיפוסים מגיעות כמה התנצלויות.

"את הסליחה השנתית שלי אני מבקש לחלק בין האנשים שאיתם לא שתיתי בתשע"ה, או, לפחות, לא שתיתי מספיק..."

"את הסליחה השנתית שלי אני מבקש מהאנשים שאיתם לא שתיתי לא שתיתי מספיק בתשע"ה..." (בצילום: יואב בנאי) את הסליחה השנתית שלי אני מבקש לחלק בין האנשים שאיתם לא שתיתי בתשע"ה, או, לפחות, לא שתיתי מספיק. כשחושבים עליהם, מגלים שהם לא מעטים. חברים מדרגה שנייה, ידידים ומכרים של "חייבים להיפגש", קרובים רחוקים כאלה, שדם הזנחת המחויבות החברתית כלפיהם מרוח על ידיי. היו גם אלה שהתקמצנתי לצאת איתם ולהישחט במחירי האלכוהול בברים. המשקה, עם כל הבושה, נראה בעיניי יקר יותר מהם. עם אחרים סתם התעצלתי להזיז עצמי לבילוי, וכשהתאים לי לשתות בשקט בבית – לא התאים לי להזמין אותם אליי. בפסיפס הקשרים האנושי קיימים גם חלקים שיחסיהם אתך אינם מסוג "לשתות יחד". במחיצת כמה מהם דווקא סיקרן אותי ללגום, אבל לא העזתי להציע. ולקינוח, קיים פלח האוכלוסייה המוזר שפשוט לא אוהב לשתות. לשבת עם אלה על וויסקי ראוי בזמן שהם עפים על דיאט ספרייט היה מעל לכוחותיי. טוב אני לא יוצא מרשימת בין-אדם-לחברו זו, אבל הרי לשם כך התכנסנו. לא? תוכניות גדולות לא הכנתי לתשע"ו, ואמליץ בחום לא לפתח ציפיות ממני לקראתה. עם זאת, השנה בהחלט אשתדל להיות לוגם ידידותי יותר לסביבה. ואם אנחנו כבר מזדקקים, מזדככים ומורידים מהלב מועקה, אגיש התנצלות נוספת, בפני קבוצה מכובדת. חברים בה כמה וכמה משקאות אנינים – יינות טובים, סינגל מאלטים איכותיים, ג'ין מובחר - ששתיתי בהיסח הדעת. גמעתי אותם כבדרך אגב, בלי להעניק להם את מלוא הריכוז, תשומת הלב והכבוד שהם כה ראויים לו. לא נתתי לנבחרים להוביל, אלא גררתי אותם ללוות מבחר מצבים, שבאף אחד מהם אי-אפשר להתגאות: ארוחות סתמיות וזניחות, מפגני זללנות נסחפים, מפגשים חברתיים פוזאיים וריקים מתוכן, וגם דינמיקות רגשיות מכבידות, בהן המשקאות הכי משובחים שמשו רק מקהי תחושות ומטשטשי חושים. עוול מכוער הוא הזלזול באיכויותיו של האחר. ההתעלמות מסגולותיו, מייחודו. אי ראייתו. התנהגות כזו נחשבת בצדק כגילוי של אטימות, יהירות, אגוצנטריות, גסות רוח, ולמה להכחיש – טמטום. האם מה שלא ייעשה לאנשים ייעשה למשקאות? ועוד נשגבים? הו, המחילה. לאט, לאט, הולך האדם שלפניכם ומשתפר לנגד עיניכם. אז גם כאן, ידידיי, אני שואף לשפץ את דרכיי. בשנה הבאה לא אזלזל כך ולא אבזבז כך. אעניק ליצירות אלכוהול גבוהות את היחס ההולם, ואעניק לעצמי את הטוב ביותר רק בתנאים שבהם אני מסוגל להעריך את הטוב הזה. לעזאזל, זה נשמע כמו הגאולה בכבודה ובעצמה. והכי יפה, שזו בכלל לא בעיה. אין כאן באמת ויתור או כפרה, כי להתבהם אפשר גם על בירה פשוטה. ולא, אני ממש לא מתכוון להסתבך בערב יום הכיפורים עם אף אחת שתוגדר "פשוטה". אפילו אם היא – תסלחו לי, חסידי המבשלה - כולה בירה.

זמן סליחות: לשתות ולסלוח

חברי מועצת סנהדרינק מכים על חטא ומבקשים מחילה. והפעם: זיו לנצ'נר מבקש סליחה מהדרינקים, אבל לא רק...

חברי מועצת סנהדרינק מכים על חטא ומבקשים מחילה. והפעם: זיו לנצ'נר מבקש סליחה מהשתיינים, אבל לא רק...