נמרוד שיין שולף בקבוק ג'ק מהארון ומסיר ממנו את האבק, זורק קובייה של קרח לתוך הכוס, לוקח לגימה ויודע שסתיו עכשיו...

לפני מספר ימים ישבתי בשעת ערב נעימה וצפיתי בסרט ההוא של קלוד סוטה "לב בחורף". האמת שבאתי בגלל עמנואל ביאר, אבל נשארתי בגלל הוויסקי. לא יודע, זה סרט ארוך, איכשהו הם שותים שם המון וויסקי. לא כמו חזירים אמריקאים מיוזעים, אתם יודעים... פה ושם מישהו מציע בנונשלנטיות פרקנקופילית מעודנת "וויסקי?" והופ! הוויסקי נמזג לכוסות גבוהות. וכשעמנואל ביאר אומרת במקרה בצרפתית שמה שבא לה לשתות עכשיו זה וויסקי, אז עמנואל ביאר היא חתיכת פרסומת מצוינת לוויסקי. וכמו שהיינו קטנים והיינו יוצאים מושפעים מסרטים של ברוס לי ומייללים בזמן שהיינו מתרגלים מכות קראטה כל הדרך הביתה, כך, מה לעשות, גם בתור מבוגרים אנחנו מושפעים. ג'ק דניאלס - אווירה

בקיצור, זוכרים את הטור הקבוע ההוא שכתבתי עם ג'ק ידידי? ובכן, עם בואו של הסתיו והערבים הנעימים יותר, אני חוזר לחיקו של הבקבוק המרובע ההוא. כן, הקיץ הישראלי לא בדיוק מפרגן לוויסקי. אני יודע, גם חברים שלי עיקמו פרצוף ואמרו: "מה הבעיה, שים כמה קוביות קרח". עזבו, אם הייתי רוצה לפוצץ כוס בקרח ולשתות ברד עם אלכוהול, הייתי עושה את זה כמו שצריך. למעשה, זה בדיוק מה שקרה. את יולי-אוגוסט שרדתי בעיקר בזכות ג'ין אנד טוניק, קמפארי וסודה, והמון יין לבן. לשאלתכם, לא, לא צמחו לי שחלות. אבל אם הכוס שלי מלאה בקרח אני שופך לתוכה – למשל - אוזו ולא וויסקי. לא תשכנעו אותי, וויסקי טוב צומח בחורף ואין לו מה לחפש בחום הזה. מכירים את אלה שאוהבים ללכת למלון בקיץ כדי לישון צהריים עם מזגן ופוך? אז יש על זה קטע, רק שהוא לא שלי. אני זורם עם מזג-האוויר שבחוץ. למרות שמזג-אוויר זה גם עניין פנימי. אז עכשיו אני מוציא את הג'ק מ"מקום קר ומוצל" כמו שכתוב על הפתקים האלה שמצרפים לתרופות, ומוסיף לו קובייה אחת של קרח כדי לפתוח לו את הטעם המתוק, ומה אני אגיד לכם, הגיע הסתיו. אני אוהב את הג'ק שלי, גם אם הוא לא ג'נטלמן. כי הוא נגיש, ידידותי, ישיר ולא מתחכם. במילים אחרות, אני אוהב את הוויסקי שלי כמו חבר. לא שמדי פעם לא בא לי לדבר עם בקבוקים אחרים, אבל הג'ק מרגיש קצת כמו בית, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. יש אנשים שאוהבים לשתות בברים שבהם הם מרגישים בבית. אני כזה. אני אוהב שהבעלבית מכיר את המשקה שלי, ושהוא מגיש לי אותו כמו שמאמא טובה מגישה לך את הצלחת שלך במסעדת הפועלים שבה אתה נוהג לסעוד ביום-יום. אם יש מושג כזה "אוכל מנחם", הג'ק הוא המשקה המנחם שלי. אז התגעגעתי לוויסקי. לערבים הקרירים במרפסת עם סיגריה וכוסית לפני השינה, לעמעום הנעים של הגוף, לכפתור הווליום הזה שיש לך בפנים, שמכניס פתאום את הכל לקצב הנכון ומסדר לך פרופורציות. זה הזמן להיפרד קצת מהמשקאות האלה שבאים לפעמים עם מטריה קטנה למעלה, ולחזור לעסקים. אם יש משקאות שיודעים רק לעלות למעלה לראש, הג'ק שלי הוא גם אחד שיודע לחלחל למטה בגרון. אם הכוס נגמרת לפני שקוביית הקרח נמסה, זה הרמז שלך למזוג עוד אחת, ולהגיד לאלוהים שלך תודה על רגעים קטנים של אושר שקט. הגיע הזמן ללכת לארון ולהוציא את מקל הנדודים, לנגב ממנו את אבק הקיץ, ולצאת לדרך מפתיעה וחדשה. זה מה שאני מתכוון לעשות. אתם יודעים, ג'ק מביא אתו גם ריח מוכר של הרפתקאות ודרכים. וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות, אם תבואו וגם אם לא...

קפטן ג'ק: מקל הנדודים

נמרוד שיין שולף בקבוק ג'ק מהארון ומסיר ממנו את האבק, זורק קובייה של קרח לתוך הכוס, לוקח לגימה ויודע שסתיו עכשיו...

נמרוד שיין שולף בקבוק ג'ק מהארון ומסיר ממנו את האבק, זורק קובייה של קרח לתוך הכוס, לוקח לגימה ויודע שסתיו עכשיו...