שתו, שמחו ותיהנו מעולם יפה שאנשים כמו חבר הכנסת דנון הם עדיין מיעוט מבוטל בקרבו. ניר קיפניס חושב שהחשכת עמודי הפייסבוק לפני יומיים היתה תעודת עניות לענף האלכוהול ושנכתבו בנושא הרבה שטויות

הנה אנקדוטה שאלמלא הייתה מעציבה כל כך הייתה בוודאי מצחיקה, במיוחד אחרי כמה דרינקים: חבר-הכנסת דני דנון זכה בחמש דקות התהילה המפוקפקות שלו אחרי שהצליח להעביר את הצעת החוק להגבלת הפרסום על אלכוהול ומוצריו. אלא שבאחד מדיוני הוועדה שאלה דווקא אחת מנציגות הגופים הגדולים העוסקים בתחום את שאלת הקיטבג הנוראית: "ומה עם האינטרנט?". את ההמשך אתם כבר יודעים: המחוקק החליט שכל איסור שהוטל על הפרינט, הטלוויזיה, הרדיו, שלטי-החוצות ועוד, יוטל גם על הרשת. בואו ברשותכם נעשה כאן פאוזה ונמהר חצי שנה קדימה, אל "יום הזעם" לפני יומיים, זה שבו החשיכו בעלי ברים ומבשלות בוטיק את דף הפייסבוק שלהם (ונגעו לחבר הכנסת דנון באברים שאותם לא אזכיר בעמוד פייסבוק מכובד). ראשית, עוד לפני שנגיע לתוכן הדברים, מדובר בתעודת עניות לענף: הדיונים בוועדת החוקה של הכנסת התקיימו בחודש יולי, כך שראוי שתישאל השאלה: עכשיו באים? כי הרי לו הייתה לענף הזה מועצה נבחרת שמייצגת גדולים כקטנים, פאבים ומועדונים – אפשר היה להגיב בזמן אמת ולא רגע לפני שהחוק נכנס לתוקפו. עכשיו, ברשותכם, בואו ונעבור למהות: מהות החוק היא להטיל על פרסום אלכוהול הגבלות דומות לאלה שמוטלות על פרסום סיגריות. כלומר – הקאובוי של מרלבורו אוסף איתו לתהום הנשייה את כל הפרזנטורים, דוגמנים, שחקנים ועוד של ענף האלכוהול. בנוסף יחויב כל פרסום בהצגת אזהרה בדבר הסכנות שבשתיית אלכוהול (שוב, כמו בסיגריות). אלא שהגבלות האלה לא יכולות לפגוע בתוכן החופשי שעומדת לו ההגנה על חופש הביטוי. למה הכוונה? אם אתה בעל פאב, מותר לך בהחלט להחזיק עמוד פייסבוק, אתר אינטרנט ועוד, לכתוב בהם על הפעילויות השונות – מתחרות דארטס ועד להקרנות של משחקים בצ'מפיונס-ליג, לבשר לציבור על הפי אוור, על מסיבת סילבסטר, על מבצעים שנערכים בפאב ועוד. אף אחד גם לא מונע ממך לצלם את ההתרחשות בפאב, להעלות תמונות כייפיות מהווי המקום: בין אם מדובר בתחרות החולצה הרטובה או בהרצאה של פרופסורית מהחוג ללימודי מגדר אודות הפמיניזם המיליטנטי. נכון שאסור יהיה לך להעסיק פרזנטורית בשכר, אבל הי, אם בר רפאלי גרה מעבר לרחוב ומוכנה להצטלם כשהיא מורידה איתך צ'ייסרים, מי בדיוק יבוא אליך בטענות? הפקחים של משרד התמ"ת? (כזכור, אותם גורמים שלא הצליחו לסגור אף פיצוציה, גם כאשר היא מוכרת אלכוהול לקטינים). גם יצרנים, יבואנים ועוד יכולים להמשיך ולכתוב עד כמה המשקה שלהם מהנה. כל עוד מדובר בהבעת דעה ולא בשטח פרסום קנוי – יגבר תמיד חופש הביטוי על החוק האווילי ממש כמו מחוקקו. רוצה לומר, אם אני, ניר קיפניס, ישבתי אתמול ב"טורקיז", שתיתי קוניאק "הנסי" והבטתי בשקיעה, הרי שעוד לא נולד המחוקק שימנע ממני לדווח על כך בהתלהבות לציבור – בפייסבוק, באתר האינטרנט, אתם יודעים מה? גם בפרינט, ברדיו ובטלוויזיה. מי שיידפק יותר מכל, בניגוד לשטויות שנכתבו לאחרונה לא רק בפייסבוק אלא למרבה הצער גם בעיתונים מכובדים, הם דווקא ההגופים הגדולים. הם אלה שלא יעזו לקחת את הסיכונים שבבדיקת גבולות החוק החדש: גם בגלל שיש להם יותר מה להפסיד ובעיקר בגלל שרובם הם גורמים שפועלים גם בענפים אחרים, או במילים אחרות: בשביל בקבוק משקה אלכוהולי, לא שווה להם לפגוע במכירות של קונטיינר משקה קל, והמבין יבין. דווקא הם יצטרכו להיות זהירים שבעתיים מאשר כל "הקטנים". כשנתקלים ב "מחוקקי כאפות" כמו חבר-הכנסת דנון (האיש שהביא לכם את חוק הפוטושופ, כמו עוד כמה חוקים ששירתו בעיקר את הצורך שלו ב"צומי"), כאלה שהסיבה היחידה שהם רוצים להפסיק לנו את המסיבה, היא שהם מעולם לא הוזמנו אליה, הדרך הטובה ביותר היא להמשיך ולשתות. אז הנה אני מאתגר את החוק החדש: שתייה מדודה של משקאות אלכוהוליים אינה מזיקה לגוף ולפעמים גם מועילה לנפש. דעו את הגבולות שלכם, הימנעו מנהיגה בשכרות – ובשאר הזמן שתו, שמחו ותיהנו מעולם יפה שאנשים כמו חבר הכנסת דנון הם עדיין מיעוט מבוטל בקרבו.

החופש ליהנות משתייה