לכבוד החורף בוחרים חברי מועצת סנהדרינק את הדרינק החום שעושה להם חם בלב. והפעם: מירה איתן עם רום הוואנה קלאב...

הנה, שוב הגיע החורף, והפעם הוא התחיל במטחי גשם, רוחות וסופות, כאילו שכח שאנחנו בישראל, ארץ השמש הבלתי נגמרת, בה העונות הן בדרך-כלל קיץ וקיץ לייט. זה שאני לא אוהבת חורף, זה כבר לא ממש סוד, ואני נוהגת 'לטרחן' על זה כבר אחרי השבוע-שבועיים הראשונים של החורף (זה כבר הגיע?).

הסיפור של הרום עצמו הוא סיפור סבוך ביותר על 'משולש הסחר' והעלילה כוללת, בין היתר, עבדים, סוכר ורום... (צילום: יח"צ)

הסיפור של הרום הוא סיפור די סבוך על 'משולש הסחר' והעלילה כוללת, בין היתר, עבדים, סוכר ורום... (צילום: יח"צ) מזג-אוויר אפור וגשום, רוחות קרירות ועודף בגדים גורמים לי למלנכוליה קלה ולעצב קטן בלב, והדרך הטובה ביותר לעבור את זה בשלום היא להטביע את יגוני מפעם לפעם בטיפה מרירה. לא סתם אומרים שאלכוהול מסב הרגשה של חום. המעבר למשקאות חורף אצל חובבי השתייה מתרחש באופן טבעי עם סימני הקרירות וטיפות הגשם הראשונות. בהדרגה מתחילים להחליף את הבירה הקרה, היינות הלבנים הצוננים ומשקאות האניס הקיציים במשקאות מחממים, כמו וויסקי, ברנדי ורום כהה - משקאות מיושנים, שלא חייבים למזוג על קרח. כאלה שרק להגיד את שמם מעורר תחושת חום נעימה בגוף. Havanna 029

סוגים רבים של וויסקי, קוניאק, ארמניאק ואחרים אני מכירה כבר שנים רבות, אך משקה חום נהדר, שאליו התוודעתי רק לפני כמה שנים הוא הרום המיושן - אותו משקה שהיה אהוב מאוד על ארנסט המינגווי וג'ון קנדי. אז כבר כתבתי כאן בעבר על הזאקאפה האהוב עלי במיוחד, ועל עוד כמה חברים, אבל אחד מסוגי הרום הפופולריים והמעניינים ביותר בעולם, הוא הרום הלאומי של קובה – 'הוואנה קלאב', המיוצר בעיר סנטה קרוס דל נורטה, במזקקה שנוסדה בשנת 1878 על-ידי חוסה ארחבלה. הלוגו של המותג, אגב, הוא הג'ילרדייה - פסל הברונזה שמשקיף אל נמל הוואנה, שהפך לסמלה הבלתי רשמי של העיר הוואנה. הסיפור של הרום עצמו הוא סיפור סבוך ביותר על 'משולש הסחר' והעלילה כוללת, בין היתר, עבדים, סוכר ורום, אבל גם את קולומבוס ומגלי ארצות אחרות שהגיעו לאזור האיים הקאריביים ופיתחו תעשיית סוכר ומזקקות רום מפוארות בקובה. לרום, יותר מלכל משקה אחר, יש קשר ישיר לסיפורי פיראטים ולסחר עבדים, בעיקר בזכות סופרים דוגמת רוברט לואיס סטיבנסון ('אי המטמון'), ויש לכך בסיס היסטורי. הפיראטים נהגו לשדוד את ספינותיהם של סוחרי הרום, שהיו בדרכם לאירופה או לאפריקה, כדי להמירן בעבדים שיעבדו במטעי הסוכר שבקאריביים. הסיפור הכי אהוב עלי שקשור לרום הוא סיפורו של הצי הבריטי. במשך 300 שנה, משנת 1655, סופק רום על-פי חוק(!) לכל חיילי הצי הימי הבריטי כ"מעורר מוטיבציה ומחדיר רוח לחימה". המנה היתה חצי פיינט לא מדולל, בריכוז של 47.75% אלכוהול. רק ב-31 ביולי 1970 הוחלט במטה הימייה לבטל את הקצבה היומית של הרום, בטענה שהזמנים השתנו, ובצי המודרני אין הצדקה להמשיך במסורת שתיית הרום, שעלולה לגרום לסיכון או לטעויות מיותרות. יום זה כונה "Black Tot Day" - יום שהביא לפרישתם המוקדמת מהצי של מלחים ותיקים רבים. רק שיהיה פה ברור: אני ממש לא מתכוונת לרום הבהיר - את זה אני מעדיפה רק בקוקטיילים כמו דקירי או מוחיטו - אלא לרום כהה, שתמיד מזכיר לי משהו בין וויסקי לקוניאק. כזה שיש לו רק טיפה מתיקות מרומזת, מנחמת וחמימה שעוזרת להעביר בקלות את לילות החורף שדורשים כרבול...

מומלץ בחום: רום הוואנה קלאב

לכבוד החורף בוחרים חברי מועצת סנהדרינק את הדרינק החום שעושה להם חם בלב. והפעם: מירה איתן עם רום הוואנה קלאב...

לכבוד החורף בוחרים חברי מועצת סנהדרינק את הדרינק החום שעושה להם חם בלב. והפעם: מירה איתן עם רום הוואנה קלאב...