סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: הסילון בתל-אביב…

שש בערב והרחובות חמים. מנקודה אחת לשנייה המרוץ הישרדותי ורטוב. גשם אורבני שיורד מתעלות הניקוז של המזגנים ברחוב קינג ג'ורג גורם לחולצתי השחורה הלוהטת להדבק לגופי ולענות את כל תנועותיי בעודי זז מנקודת צל אחת לשנייה. במעברי חצייה אני ממקם את עצמי כך שצל עמודי התאורה יחוס לפחות על פני. בימים כאלה של תחילת הקיץ תמיד עולה בי סוג של תהייה קיומית האם כל זה באמת שווה.

יש לברים מהסוג הזה ריח קבוע של בירה. זה ריח שכשאתה נכנס אתה מיד מבין את הקילומטרז' שעשה המקום... (צילומים: יח"צ)

יש לברים מהסוג הזה ריח קבוע של בירה, וכשאתה נכנס אתה קולט את הקילומטרז' שעשה המקום... (צילומים: יח"צ) מסע שאמור היה להיות קל, מדיזנגוף סנטר, הנורא אך הממוזג, ועד לוויטרינה הטעימה באבן גבירול - הפך למסע כומתה עירוני. לפתע שני עצים. ספסל וריח מוכר אהוב. צליל מוכר קורא לי ומזגן מחכה לי. "הסילון". רולינג סטונס, Paint it black, שש בערב, שעה שמחה ואורי הברמן מחייך בטעות לעולם וחותם את תהייתי האם להיכנס או לא. הריח הוא ריח בירה והוא טוב. יש לברים מסוג זה ריח קבוע של בירה. אין ממש איך להוציא אותו מהמקום. זה ריח שכשאתה נכנס אתה מיד מבין את הקילומטרז' שעשה המקום. אם הייתי פותח מקום, הייתי רוצה לפתוח מקום עם ריח כזה. שפאטן או שפירא? פרנסיסקאנר או גינס? וכמובן שיש גם טובורג. החלטות הרות גורל מולי והזיעה ממשיכה לזלוג בין גבותיי. אם אשתה גינס לא אמשיך לאכול בוויטרינה. האמת שאם אשתה גינס כנראה אמשיך לשתות גינס. פרנסיסקאנר היא קלה יותר, אבל עדיין לא קלה מספיק. שפירא אהובה אבל משהו בי צעק בקול: שפאטן! אולי הבירה עם השם שאני הכי אוהב לגלגל על הלשון. אורי פתח עוד כפתור בחולצה. הוא ניגש למזוג את הבירה וחייך לסתם אדם שעבר ברחוב. האדם המשיך שלושה צעדים וחזר, חייך חזרה והתיישב. כנראה שכשאתה מחייך לעולם הוא נכנס לבירה, אמרתי בחיוך לעצמי, הרמתי את הבירה לשמיים וסימנתי לחיים. הסילון - אווירה ב

הבחור החביב שנכנס הוריד את כובעו וחשף קרחת מזיעה, ניגב את הזיעה והזמין גינס. "נגמרה לי הבירה בוס", אמרתי לאורי והכוס השנייה כבר נחתה מולי. זה כיף לראות שעדיין יש ברמנים שמבינים עניין וממשיכים הגשה נכונה, קוראים לקוחות ולוקחים סיכון במקום להמתין שיבקשו הכל. הבירה הגיעה עם צ'ייסר זוברובקה, אחד לי ואחד לאיש שמולי. "זה קר, זה טוב לך", חייך אורי והמשיך במלאכת ניקוי הבקבוקים. בשלב זה הבנתי שעתיד הערב שלי הוא בסילון. כנראה שלא אצא מכאן בשעות הקרובות ועלי לאכול לפני מלאכת השתייה המופרזת. בכל זאת היום שלישי ואני בחופש מתודי. "אוכל?", שאלתי. "טוסט?, הוא ענה. "נקניק?", דייקתי. "גאודה ועגבניות?", הוא חתם את השיחה בחיוך ואנחת רווחה נפלטה ממני לכיוון הכוס שלי. "אוווייייי יפתי", חשבתי ונישקתי את השפאטן שלי. בישיבה ספונטנית בבר יש את אלמנט השעמום. בהתחלה אתה לא באמת יודע מה לעשות. לשבת עם הנייד זה משעמם. זה גם קצת עצוב. לייצר שיחה רנדומלית זאת אמנות, אבל לפעמים פשוט חם מדי ולהציק לברמן זה כיף רק כשהוא לא באמת עסוק. אנשים כמוני שאבחנו את עצמם באו.סי.די יודעים כבר לקפל ולקלף כל סוג של תחתית בירה. כל סוג של מפית קוקטייל. לייצר פסל אקולוגי מניירות בר ממוחזרים בצורת ברבור רוקד באגם מדומה. עוד דקה אחת של המתנה והנה טוסט נהדר מלווה חמוצים הופיע מולי. "עוד אחת", ביקש הבחור בצד השני של הבר ואני סימנתי על הכוס שלי את סימן הסיבוב המפורסם. אורי ניגש לברזים ואז הבנתי. הברז גבוה בהרבה מהרגיל. ולא רק השפאטן. כולם. מי שתכנן את הבר בעצם יצר מצב שבו, למעט גינס, את כל הכוסות יהיו חייבים להחזיק כך שתתאפשר מזיגה מושלמת. הבירה נמזגה והונחה. יד עולה עם סכין ובתנועת מריחה קלאסית מעיפה את הקצף למגש הניקוז. הכוס מנוגבת ומוגשת, נחה על תחתית קרטון, על בר העץ המלא. הבירה מושלמת. אז מה היה לנו שם?

מזיגה:

ברזי הבירה ואזור העבודה נקיים. התחמנות של גובה הברז גורמת לכל בירה להימזג בשתי ידיים ובדיוק לאורך כל זמן המזיגה. ציון: 20 נקודות

הגשה:

הכוסות לא ממותגות ובשני גדלים: 280/420 מ"ל. יש לציין שהמידה מצוינת בפני הלקוח עם כל לקיחת הזמנה. הכוס עצמה מלאה ולא דקה מדי. לא חמה, לא מלוכלכת ומפולשת היטב. הבירה מוגשת על גבי תחתית, גם בשולחן וגם בבר. בכוס הקטנה היחס של בירה לקצף מורגש יותר במראה אך לא בשתייה, אבל המראה הוא שקובע. ציון: 16 נקודות

איכות:

הבירה הוגשה טובה ומדויקת כשהיא קרה ומוגזת. הגינס, שכהרגלי פשוט הייתי חייב לבדוק, נמזגה בשני שלבים - אבל בלי הפסקה. ציון: 18 נקודות

טעימות:

תפריט המקום מציע אוכל ברים לא רחב מדי ולאוכל לפעמים לוקח זמן להגיע. האוכל טעים, אך המגוון מצומצם מדי. מסוג המטבחים שמכין מספר מאכלים מצומצם וטוב, ועליהם הוא עושה וריאציות. ליד הבירה לא מוגש נשנוש חינם, אבל לאלו שנחמדים מספיק לברמן או לפחות מספרים לו בדיחה באמת טובה, יש סיכוי להוריד אתו איזה צ'ייסר. ציון: 16 נקודות

חוויה:

דייב באר מושלם עם תודעת אירוח קלאסית ונכונה. הבירה מגיעה בזמן ולא מחכה. האנשים שירותיים וכיפיים. המוזיקה נכונה ומדויקת. כן זה אולי הסליז בר הכי מפורסם בתל-אביב, אבל יש בזה חן. זה בדיוק המקום שבו באים לצוד, ויותר מזה - באים להיות טרף, וזה כיף. ציון: 20 נקודות

ציון סופי: בירה טובה. אירוח מדהים. אוכל ברים טעים. מוזיקה מדויקת ואנשים שבאים ליהנות ולשחרר מתחים. ככה בר אמור להיות. סה"כ: 90 נקודות

מומלץ סנהדרינק!

הסילון. קינג ג'ורג' 89, תל-אביב

הערכת מזיגה: הסילון

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: הסילון בתל-אביב…

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: הסילון בתל-אביב…