טל חוטינר טעם לאחרונה שתי גרסאות מיוחדות של מק'אלן, האחת מול השנייה, גרסאות מפונפנות עם הרבה טקס בישבן, וזה מה שיש לו להגיד עליהן...
על גבעה קטנה סמוך לעיירה קריגלאכי המשקיפה על נהר הספיי באזור ספייסייד בסקוטלנד ייצרו וויסקי כנראה כבר מתחילת המאה ה-18 ליד בית האחוזה המפורסם, או "השאטו של הוויסקי", כפי שהוא נקרא. רק בשנת 1824, עם קבלת הרישיון הזיקוק, החלה המזקקה לפעול באופן סדיר תחת השם מק'אלן.
באחד המשלוחים שהגיעו מספק הלתת של שתי המזקקות הגיעה מכולה עם לתת כבולי מעט למק'אלן במקום לאיי אורקני. הלתת עבר את הביקורת, אך רק לאחר הזיקוק הבין שם מישהו שזה ממש לא מק'אלן. אנשי המזקקה שמו את הוויסקי בצד בשילוב של חביות שרי וברבן חדשות וחיכו להזדמנות ולהתפתחות. בסך-הכל התיישנו 100 חביות כאלו והתוצאה לאחר כ-9 שנים ובלנד של בוב דלגארנו היתה מעניינת מאוד, אך שוב - ממש לא משהו מסגנון הבית של מק'אלן.
התוצאה היא וויסקי עם המון שרי באף שמזכיר מעט ניחוחות של גומי שרוף, או לקה של רהיטים. אחר-כך מתפתחים טעמים של טופי, קצת עור, משמש, אפרסק ומשהו מתוק מאוד וריבתי אפילו לכיוון של ריבת פובידל. אבל אז מתחיל להתפתח צד אחר בטעמים לכיוון המעושן, קרמל יחד עם חספוס מינרלי ועוקצניות שמגיעה ממש מטעמים ירקרקים בסיומת הארוכה. לוויסקי 48 אחוזי אלכוהול וניתן להשיג אותו רק בדיוטי פרי בבקבוק מפונפן ומעוצב. טוב, בכל זאת צלם עיצב אותו.
אחוז גבוה של החביות שנכנסו לתוך הוויסקי הזה הן חביות במילוי ראשון, ועל כן הן נותנות אופי וצבע עשיר, מתובל עם מתיקות מעניינת ואופי מאוד מק'אלני ואזורי: דבשי, צימוקים ושוקולד, יחד עם מעט רעננות ותיבול לכיוון ג'ינג'ר, תה, ואפילו ניחוחות תפוח שמזכירים את העניין הזה שמקבלים מהנרגילה. מדובר בוויסקי מרשים ומיוחד עם חתימת ידו של דלגארנו, או יותר נכון - חתימתה של מזקקת מק'אלן עצמה.
התרעות פיקוד העורף