המעבדה: הסדרה הניסיונית של גלנפידיך

עופר בן-אור טעם את הוויסקי מהסדרה החדשה של 'גלנפידיך' וחושב שמדובר אמנם בניסיון חביב, אבל אם המזקקה באמת רוצה להיות חלוצה, יש לה עוד דרך ארוכה...

הוויסקי הראשון שטעמנו היה וויסקי שיושן בחבית Ipa. אי. פי. איי הוא סגנון בירה שיוצר על-ידי האנגלים כדי לאפשר לבירה להגיע לאזורים מרוחקים, כשלצורך כך הוסיפו לבירה הרבה יותר כשות על-מנת לשמר את המשקה. גם במקרה זה של "גלנפידיך אי. פי. איי" מדובר בוויסקי ללא הצהרת גיל, משום שהמזקקות, המבקשות להדביק את הביקוש למוצריהן ברחבי העולם, מתקשות לאפשר לוויסקי יישון לאורך זמן, כזה שיספק לו עומק, טעמים וארומות. לטעמי ה-Ipa לא ממש מורגש בוויסקי, וככל הנראה החבית לא עשתה כאן עבודה טובה. בתכל'ס אפשר להגיד שמדובר באבן חן לא מלוטשת.

הוויסקי השני שטעמנו היה "גלנפידיך XX". הביטוי לבלנד הזה מגיע מ-20 אנשים שבחרו חביות שונות במחסן והמאסטר בלנדר יצר מכך סוג של ביטוי. לחלוטין יש כאן הרבה יותר השפעה של עץ ויין מבוגר שמשנה את הגישה הראשונית לדראם. האמת היא שעל פניו הרעיון לתת למספר אנשים לבחור חביות ולארגן בקבוק נשמע מגניב, אבל בפועל זה מעניין יותר כסדנת התנסות לערבוב בלנדים, אבל לחלוטין לא לבקבוק של מזקקה, למרות שבסך-הכל הוא יצא די נחמד.

הוויסקי השלישי שטעמנו נקרא "גלנפידיך אוריגינל". מדובר בוויסקי ללא הצהרת גיל שיוצר כמחווה לבקבוק הראשון שיצא בתור סינגל מאלט מגלנפידיך בשנת 1966. הסיפור אמנם יפה ומעניין וכרוך בלא מעט היסטוריה, אך לדעתי הסדרה הקיימת (12, 14, 15, 18) היא הרבה יותר מעניינת מבחינת טעם, זהות וגם תמורה לכסף. אז נכון שמעניין לראות ניסיונות שונים הנעשים בתזקיק המוכר, אך עם זאת לא התרשמתי הפעם מיציאה חדשה שתהפוך את היוצרות, למרות שכאמור מדובר בהחלט בפרויקט מעניין שאפשר לזקוף לזכות המזקקה. נכון להיום טוב לנו עם הישן והטוב והצהרות הגיל, כשבינתיים מסתמן שאין תחליף לחביות הישנות והאהובות על כל צרכני הוויסקי בעולם.

האם מדובר בביטוי רע? ממש לא, משום שאני חושב שכן צריך לחשוב מחוץ לקופסא כדי לספק את הדרישה הקיימת היום בעולם. האם מדובר ביציאת המאה? ממש לא. לפחות בינתיים. אבל אני מודה שהכיוון די מעניין.