אוכל סרטים: עכבר הברים

ברק רום לא בטוח ש'עכבר הברים' הוא מסוג הסרטים שיגרמו לכם לצאת מהבית עם חיוך לעבודה. המשחק אולי משובח, אבל העלילה כאן פחות חשובה, ממש כמו שהחיים פחות חשובים לשתיין...

כמו הכתיבה של בוקובסקי, כך גם הקצב של הסרט. כמו להיות שיכור באמצע היום. העולם מתנהל כהרגלו, אנשים עסוקים ביום בעצם היותו יום ולא לילה, ואתה מהלך לך בקצב שונה לחלוטין שבו דבר לא מפריע לך, או דברים שאינם חשובים לאף אחד מפריעים לך במיוחד.

במהלך הסרט הוא מכיר וונדה (פיי דנאווי) - שתיינית בפני עצמה - והם מנהלים רומן שהוא לא ממש סוער, אבל בהחלט סוער עבור זוג שתיינים שבעיקר חשוב להם לשתות. במהלך הסרט אנו עדים לכך שיש עורכת של מגזין שמשתמשת בבלש פרטי כדי לאתר את צ'ינסקי הבטלן (למרות שזה די קל, פשוט צריכים ללכת לבר השכונתי) וזאת כדי לשלם לו על כך שסיפוריו הקצרים ראו אור במגזין הכתיבה היוקרתי שלה. בין השאר הוא גם שוכב אתה ומצליח לשבור לה את הלב. מאוחר יותר, וונדה גם תשבור לה את העצמות.

למעשה מדובר על סרט שהעלילה שלו פחות חשובה, כמו שהחיים פחות חשובים לשתיין. זה ממש לא סרט מדכא כמו 'לעזוב את לאס וגאס', שעליו כתבתי כאן בפעם הקודמת, הוא יותר שיר הלל לשתייה בצהרים וללהיות נונקונפורמיסט שמעדיף את חברת עכברושי הביבים, מאשר את אלו שנמצאים מעל הביוב והולכים לעבודות המסודרות שלהם ועובדים בשביל הכסף שיקנה להם את הרכב שיסיע אותם לעבודה וחוזר חלילה.

הזלזול בקונפורמיסטיות בסרט ניכר מאוד ושיא הזלזול מגיע כאשר הנרי מגיע לביתה של העורכת העשירה, שוכב אתה ומת להתחפף משם, אגב אמירה על כך שהוא פשוט לא מתאים לעולם האריסטוקרטי הזה והוא מעדיף את הבר השכונתי. את הזלזול בכסף הוא מראה בכך שהוא מבזבז את כל הכסף שהוא מקבל עבור סיפוריו, על הזמנת כל חבריו לבר למשקאות חינם.

הסרט הקטן הזה הוא כל מה שרצית בסרט שיכורים: הוא לא מתנשא, להיפך, הוא כמעט מתנשא על החברה שמבזבזת את זמנה בעבודה ובמרדף אחרי הכסף מבלי שום מטרה. בתחילת הסרט הוא נוגס בכריך של לקוח ארעי בבר. אותו אדם הוא שמן בצורה חזירית, לבוש כאחרון הקפיטליסטים (ואוכל סנדוויץ' עם האם, כבדיחה על הכינוי "חזיר קפיטליסטי"). הלקוח כמובן מתעצבן, אבל לא מוכן לקחת את זה למקום הגברי של ללכת מכות, אלא פשוט עוזב את הבר בכעס. צ'ינסקי ממשיך לנגוס בסנדוויץ' בבוז. כמו כן, הוא שותה המון ובצורה מאוד גברית, כלומר לא הולך להקיא כל חצי דקה ולא פוצח במונולוגים דרמטיים.

מעבר לכך, צ'ינסקי פשוט לא מוטרד מכסף. הוא יודע שהאלכוהול שלו יגיע, במקרה הטוב הוא יגריל כמה דולרים מאיזה החזר מס מפוקפק, ובמקרה הרע, בעל הבר שמחבב אותו מאוד יארגן לו איזו כוסית שתאפשר לו להתמלא בקצת "דלק", כדבריו, בשביל שיוכל ללכת מכות שוב עם אדי הברמן.