לקראת פסטיבל הוויסקי של "סנהדרינק" ו"דרך היין" כותב ניר קיפניס מכתב אהבה למשקה שלא ימאס ממנו לעולם...

וויסקי אינו עוד משקה אלכוהולי, אלא מצב-צבירה נפשי, שבמסגרתו מי שמחזיק כוס של וויסקי רואה אחרת את העולם. אבל קודם כל, הרשו לי להרגיע: זה לא יהיה עוד אחד מהטקסטים האלה שנפתחים בסיפורים על "ווס-קה" ונזירים איריים, גם על הקטע של הבריחה מהמוכסים האנגלים עד להסדרת המס, נראה לי שנדלג הפעם, אפילו רוברט ברנס, נהר הספיי והנוף הכהה של איילה ייעדרו מהטקסט הזה. הפעם אנחנו כאן לא בשביל ההיסטוריה אלא רק בגלל האהבה. אני אוהב לשתות. בירה היא הדרינק האולטימטיבי שלי, מתחברת נהדר גם לטעם האישי שלי, גם לאוכל שבלעדיו, בהיותי ישראלי, אני לא מסוגל למשוך ערב של שתייה, וגם למזג-האוויר ששורר כאן במשך מרבית ימות השנה, קרוב ל-30 מעלות חום וכמעט 80 אחוזי לחות.

מגוון מותגים שמשקפים את כל קשת העשייה של המשקה הנפלא הזה בחברתם של אוהבי וויסקי אמיתיים... (צילום: יח"צ)

מגוון מותגים שמשקפים את קשת העשייה של המשקה הנפלא הזה בחברתם של אוהבי וויסקי אמיתיים... (צילום: יח"צ) במזג הזה, אקלימי ונפשי, אני אוהב מדי פעם להחליק פנימה איזה צ'ייסר של וודקה או איזה פרנה-ברנקה קטן, אבל אם כל אלה הם הווייתי, הרי שהוויסקי הוא כל מה שארצה להיות ואולי גם אוכל, יום אחד מעבר לקשת, עם אח מבוערת, קצת שלג בחוץ, עם מקטורן מטולא מרפקים וכובע לבד משובץ, כלבי סטר אירי שמישהו הוסיף לצבע הפרווה שלהם כנראה קרמל או יישן בחבית שרי עד שהפכו אדמדמים ומדי פעם יישמע איזה רעש מבחוץ, אולי אייל ואולי סתם עגל של אנגוס, סתור-שיער ככוכב רוק, מתחכך בגדר העץ של חצרי. כל אלה, כמו שנהוג לומר בטעימות מקצועיות, הן רק "האף", רק הרמזים למה שמעוררת בי כוס של וויסקי שנמזג לו על הקרח בתל-אביב החמימה וחולם להיות בטמפרטורת החדר של איזה כפר בן כמה בתים אי-שם בין דאפטאון לארבלור. יקירי וחברי למועצה, טל חוטינר, שח לי פעם – בנסיעה משותפת לקופנהאגן - שבה נאלצנו להתהדר בחליפות מפאת איזה מעמד, שיש משהו בחליפה ועניבה שמשנה את כל שפת הגוף שלך: אתה מפתח מעין כובד ראש שנלווה אליהם, כמו מנחה של תכנית אירוח בטלוויזיה שמכוון את אורחיו לכיסאותיהם. ובכן, גם לוויסקי יש השפעה דומה על הנפש – ומי שלא מאמין לי מוזמן לעשות ניסיון: קחו כוס לואו-בול ומלאו אותה עד חציה בוויסקי. החזיקו את הכוס ביד ועכשיו - עשו מה שעשיתם אך לפני כמה דקות: צפייה בטלוויזיה, בהייה מחלון דירתכם אל הרחוב, קריאה בספר או כל "מלאכת-פנאי" אחרת. אתם שמים לב לשינוי? האם לא הפכה שפת הגוף שלכם למהורהרת? אותי הניסיון הזה מדהים אותי בכל פעם מחדש – אפילו באמצע צפייה במשחק כדורגל, כבר קרא שהשופט הבן-זונה הפך בעקבות כוס וויסקי לבן נעוות-המרדות... יהיה מי שיאמר – פלצנות. אבל איך להסביר לו שממש לא? שלא התכנסנו כאן כדי לדבר על "רמזים ללחם קלוי" או "טעמי טופי-תפוחים, עם סיומת הדרית" – כבודם של כל אלה במקומם מונח, כמובן, אבל הם ממש לא לב העניין, לא היו וגם לא יהיו. אני מתכוון להטיית הראש לאחור, לנשימה עמוקה שממלאת את כל חלל הריאות, במבט שנדמה שעולה ישר מהלגימה ומתחדד, קבוע באיזו נקודה ברצף הזמן והמרחק שלפניך. אדם שמחזיק כוס וויסקי בידו, כבר אמרנו, מביט על העולם אחרת. לפיכך איני מקדיש את הרשימה הזאת לאף מותג שהוא. כולם היו בניי – וממילא חבריי ל"סנהדרינק" ייטיבו לתאר, לספר ולפאר – כל אחד את סוג הוויסקי האהוב עליו. אני מקדיש את הרשימה הזאת לכם עמיתי, אנשי ה"וויסקי סטייט אוף מיינד". סמנו את ה-24.12 ביומנים – ובואו לשתות אתנו. בשעה שמאות מיליוני נוצרים יתכנסו סביב עצי אשוח מקושטים וילגמו משקה-ביצים שאפשרי לשתות רק בסרטים הוליוודיים – רגע לפני שמתחיל הריב המשפחתי שמניע את עלילתם, אנחנו נהיה ב"דרך היין" שבדרך השלום בתל-אביב. לצערי לא אוכל להבטיח לכם שלג או אח שבה מתפצחים זרדים, או כלבים שזרבוביתם מרחרחת למרחקים, אבל אוכל להבטיח וויסקי טוב, ממגוון מותגים שמשקפים את כל קשת העשייה של המשקה הנפלא הזה – ואת חברתם של אוהבי וויסקי אמיתיים ו... בעצם – מי צריך יותר מזה?! * פסטיבל הוויסקי של "סנהדרינק" ו"דרך-היין": 24.12.15, 20:00, דרך היין, דרך השלום 9, תל-אביב. עלות למשתתף: 75 ₪, מתוכם 10 ₪ זיכוי לרכישת וויסקי מהמותגים המשתתפים בפסטיבל. מחיר מיוחד לחברי מועדון 'דרך היין': 50 ₪, מתוכם 15 ₪ זיכוי לרכישת וויסקי מהמותגים המשתתפים בפסטיבל.

במצב צבירה חורפי: פסטיבל הוויסקי

לקראת פסטיבל הוויסקי של "סנהדרינק" ו"דרך היין" כותב ניר קיפניס מכתב אהבה למשקה שלא ימאס ממנו לעולם...

לקראת פסטיבל הוויסקי של "סנהדרינק" ו"דרך היין" כותב ניר קיפניס מכתב אהבה למשקה שלא ימאס ממנו לעולם...