נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: שמוליק וולברג עם לפרויג 10 VS לפרויג סלקט...
תמיד חשבתי שזה הדוד האפל, ה"שושואיסט", המעניין והמסתורי בשכונת המאלטים. ילדים פוחדים לדבר אתו למרות שהוא מביא מתנות נפלאות. פעם, כשעמדתי כמציג של המותג בבית השגריר הבריטי, ניגש אליי נספח אדום שיער וסמוק לחיים, חנוט בטוקסידו ועניבת פרפר וביקש בנימוס ובמבטא אנגלי מושלם כוסית. האיש מצץ מהכוס לגימה הגונה, ומיד ראיתי איך הוא משתנה: צמח לו זקן עבות, הוא איבד את מדיו ונשאר עם אזור חלציים וחרב גדולה ופלט בקול גדול ובמבטא כבד: "AHHHHHHHHHA back HOME".
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 השכילה תעשיית הוויסקי הסקוטית, בהצלחה - ראוי לומר, לנהל נארטיב שיווקי מעניין של מסורת מתמשכת, היסטוריה מעניינת, אגדות על שדים ורוחות, וקרבות של חולמי חלומות מצד אחד; ומאידך - לפעול ולהנגיש את הנוזל הזהוב לצעירים כדי לתפוש אותם בתחילת הרגלי השתייה כמשקה "קולי" וטרנדי שאין צורך לחכות עד שנתיישב בכורסת העור בחדר עם שטיחים ורהיטי מהגוני, ומקטרת אל מול אח בוערת בקוטג' סקוטי כדי ללגום אותו.
"דוד" לפרויג נשאר כל הזמן עם המוטו: "אתם תתרגלו אליי, לא אני אליכם". אפילו הסדרות האחרות מעבר ל'לפרויג 10' הקלאסי לא באו להקל, אלא להיפך. לפרויג 15, QUARTER CASC, ולפרויג חוזק חבית רק העצימו את הטירוף הכבולי ואת הטעם המורכב. ואכן, כדי ללגום כוסית לפרויג נדרשים אימוני שתייה עם ההסתייגות קלה.
לפרויג סלקט בא בדיוק לגשר בין מה שהיה למה שיהיה. רוח הכבול ממשיכה לרחף בעוצמה מעל הנוזל אבל שימוש סלקטיבי יותר בחביות, כולל שימוש בחביות חדשות שאינו חלק מהמסורת, מייצר טעם רך ופירותי. הוויסקי עדיין שומר על ריחות העור והאדמה הרקובה, ואפילו מניב ריח פרחוני והרבה דשא ירוק, אבל מעגל לגמרי את התרופתיות, את היוד והמליחות שמאפיינים את המקור. הסלקט בהחלט הוא שומר על ה-DNA של המותג, אבל מביא אמירה קלילה. "הדוד" לפרויג מגלה חוש הומור וקורץ לעולם. בכיף אפשר לשתות אותו ביום קיץ ולא להתבייש לעשות את זה עם קרח.
נו, ועכשיו ההכרעה? נאמר לי שאני צריך להכריע בין השניים ואני תוהה למה? מה זה בחירות שיש לי אפשרות לשים פתק אחד בלבד? למה לא לשתות הכל? פעם מזה ופעם מזה, ככה, לפי מצב הרוח. אבל חובה היא חובה ואני אכריע בדרך דיפלומטית.
כיוון שהגעתי לגיל שבו אני יכול כבר לשבת על כורסת עור בקוטג' סקוטי אל מול האח, ומכיוון שכן התאמנתי שנים רבות בשתייה ו"דוד" לפרויג לא מפחיד אותי כי אם להיפך, אנחנו דווקא חברים טובים. ולכן אני אשאר מסורתי ואעדיף את לפרויג 10. מצד שני, כיוון שאין לי כורסת עור ואני בעצם בתל-אביב בדירה שכורה ולא תמיד אני רוצה ערב רציני מדי, אני מוצא את לפרויג סלקט כוויסקי נהדר, בעיקר בגלל שהוא מחבר בין מסורת ישנה לעולם חדש.
התרעות פיקוד העורף