טל חוטינר על העם שהמציא את השכרות, אבל גם את המכות בפאבים, ועל ארגז וויסקי ישן שהתגלה מתחת לקרח...

אומרים שהאירים לא מצטיינים בשום דבר. אפילו בריקוד הכי סוער שלהם הם לא מזיזים את הידיים, אבל כמה דמויות מעניינות בכל זאת יש להם. אחד הגיבורים האירים הידועים והמסקרנים הוא ארנסט שקלטון. האיש אמנם לא הלך מכות בפאבים, אבל כנראה די אהב וויסקי.

מתחת לשכבת הקרח התגלה ארגז וויסקי סקוטי מתוצרת מקינלי במצב טוב ואפילו נוזלי... (צילומים: יח"צ)

מתחת לשכבת הקרח התגלה ארגז וויסקי סקוטי מתוצרת מקינלי במצב טוב ואפילו נוזלי... (צילומים: יח"צ) שקלטון נולד בשנת 1874 ולאחר סיום לימודיו שירת כקצין בצי שסוחר הבריטי. לאחר שגילה את אהבתו לים וליעדים לא ידועים, הצטרף ארנסט בשנת 1901 ל"משלחת סקוט" המפורסמת לכיבוש הקוטב הדרומי (למעשה הפסיד סקוט במרוץ לכיבוש הקוטב לאמונדסן בערך בחודש...). סקוט הקשוח שהיה מודאג מהאהדה הרבה לה זכה שקלטון משאר אנשי הצוות, שלח אותו הביתה כשהוא מתרץ זאת, מתוך דאגה כביכול, שבריאותו של זה לא תעמוד במסע. בכך בעצם ניצלו חייו של שקלטון מאחר שכידוע - סקוט ומקורביו לא זכו לחזור מהקוטב משום שנהרגו בדרך חזרה. במשלחת השנייה שיצאה לכיבוש הקוטב הדרומי כבר עמד שקלטון בראש, אך שוב לא הגיע אל היעד הנכסף מאחר שהרגיש שהוא מסכן את חיי הצוות שלו. למרות שחברי המשלחת זכו להישגים נאים, הם חזרו בלי היעד עצמו - או כמו שאמר שקלטון: "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת". המשלחת הטראנס-אנטרקטית האימפריאלית, שבראשה עמד שקלטון, יצאה מלונדון ב-1 באוגוסט 1914 בספינה בשם "אנדיורנס" שמטרתה היתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ממפרץ ואהסל דרך הקוטב הדרומי, אל האי רוס הנמצא בצדה השני. מקינלי וויסקי

ה"אנדיורנס" יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימײה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל, והציע לו להעמיד את "אנדיורנס" וצװתה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל ענה לו במלה אחת: "המשיכו!". מטרותיה של המשלחת השתנו כאשר ספינתם נתקעה בים של קרח במפרץ ואהסל והלחץ של הקרח אף גבר בחורף של 1915. שקלטון ואנשיו מיהרו להוריד את האספקה מהספינה והחלו לנוע במזחלות על הקרח עד לאי פיל, כשזמן קצר לאחר מכן טבעה הספינה. כאשר הגיעו לאי פיל שיפצו אנשי הצוות אחת מהסירות ושקלטון ומספר אנשים שהצטרפו אליו יצאו לאיי דרום-ג'ורג'יה להשיג עזרה. רק לאחר תלאות רבות הצליחו שקלטון וקומץ מאנשיו לחזור ולהציל את 22 אנשי הצוות שנשארו במשך ארבעה וחצי חודשים באי פיל. לאחר כמה ניסיונות נפל הצליח כח החילוץ במשימתו ורק לאחר כשנתיים מתחילת החילוץ הצליח צוותו של שקלטון לחזור לבריטניה. בשנת 2006, עקב התחממות כדור הארץ, החלה נסיגה קלה של הקרח באזור המחנה הנטוש של משלחת האנדיורנס של שקלטון. חוקרים ניו זילנדים שהסתובבו באזור גילו פתאום, מתחת לשכבת הקרח הדקה, ארגז וויסקי סקוטי מתוצרת מקינלי במצב טוב ואפילו נוזלי (למרות טמפרטורה היקפית של מינוס 30). הארגז הועבר למחקר במוזיאון קנטרברי והתוצאה היא 11 בקבוקי בלנדד וויסקי עטופים בנייר בתוך ארגז עץ של שעליהם מופיעות שנות הייצור 1896-1897. הוויסקי נלקח לדגימות בחברת "וויט אנד מקיי", שרכשה את חברת "מקינלי אנד קו" היצרנית המקורית. לאחר מספר דגימות וניסיונות של החברה ושל המאסטר בלנדר ריצ'רד פטרסון, הצליחו, לטענתם, "וויט אנד מקיי", לשחזר את הוויסקי של ארנסט שקלטון. רק כדי לסגור את הפינה הזאת: בשנת 1921 יצא ארנסט שקלטון שוב בראש משלחת נוספת לאנטארקטיקה, אולם ב-5 בינואר 1922 התמוטט האיש ומת מהתקף-לב, ונקבר באי ג'ורג'יה הדרומית. הוויסקי עצמו הוא בלנד של מאלטים מכמה אזורים בסקוטלנד ועל כן טעמיו מורכבים ומגוונים: ארומות מאוד עדינות, ירקרקות קצת, של תפוח-עץ ואגס יחד עם וניל, קרמל, ואפילו קצת קינמון ואגוז מוסקט. בטעם: טעמים הרמוניים, קצת עשן, יחד עם טופי, אגוז וקצת הדרים עם סיומת עשירה וארוכה מאוד. האם הוויסקי שלנו יישאר הרבה אחרינו? האם בגלל זה צריך לשתות הכל מהר ולא להשאיר כלום לאף אחד? האם ארנסט שקלטון לפחות זכה לשתות מהוויסקי שלו? עובדה: בארגז וויסקי יש 12 בקבוקים. בבקתה של שקלטון נמצאו רק 11 עטופים... וויסקי מקינלי. מחיר: החל מ-700 שקל

המשימה אנטארקטיקה: התעלומה שמאחורי ארגז הוויסקי...

טל חוטינר על העם שהמציא את השכרות, אבל גם את המכות בפאבים, ועל ארגז וויסקי ישן שהתגלה מתחת לקרח...

טל חוטינר על העם שהמציא את השכרות, אבל גם את המכות בפאבים, ועל ארגז וויסקי ישן שהתגלה מתחת לקרח...