הוא אדום קיצי, סקסי ורענן ששייך לז'אנר הפשוט והמדויק שהכי קשה למצוא. אבירם כץ מתקרחן עם יין וחברים...
איך אפשר שלא לחבב יין שבתרגום חופשי קוראים לו "היין הוא חגיגה"? Le vin est une fete הוא יין כזה, חף ממניירות ובלבולי מוח, ובמקרה שלו בהחלט יש שיש כיסוי לאמירה. היין הזה באמת חגיגה, מרעננת ומשמחת, והוא גם אחד מ'יינות החברים' האהובים עלי ביותר כרגע...
מה זה אומר, 'יין חברים'? הו, טוב ששאלתם. מאז נכנס מקרר היין הגדול לדירתנו, הגם שהתמלא במהרה, נתגלתה בעיה. במדפים נחו בקבוקים יקרים, כאלו שעוד זקוקים לזמן, ובכלל, לא משהו שפותחים סתם ככה כשחברים קופצים לפיצה (שמיכל אופה, כן? שלא תהיינה שום ספקות...). לצדם שוכנים אינספור בקבוקים שמחכים לטעימה מסודרת, רובם ישראליים, יינות לגמרי-בסדר-גמור, אבל לחלוטין לא הטעם האישי שלי, וסלחו לי על הכנות. יינות שאני ממליץ עליהם בחום, מוכר בשמחה, יכול להעריך את איכותם ואת ההנאה שהם יסבו לחובבי הז'אנר, אבל לא משהו שפוגע בפרופיל הטעם האישי שלי. מזל שיש את אורי כפתורי, יבואן יין מחונן (ואידיוט גדול בכל האמור לשיווק) שהוריד כמה ארגזים בול של החומר שאני צריך: יינות מיד-ריינג', כאלו שפותחים כשרוצים קצת להתפנק, בלי לשבור עכשיו תוכניות חיסכון.
תבינו, נכון שבורדו נחשבת לאזור יין מוביל ויוקרתי, אבל מדובר בשטח עצום, וברוב מוחלט של יינות שמחירם לא עולה על 10 אירו ואיכותם בינונית, במקרה הטוב. כל תהילתה של בורדו נשענת על שכבה דקיקה של לא יותר מחמישה אחוזים של יינות פרמיום יוקרתיים, נחשקים ויוצאים מגדר הרגיל. היינות של 'אליאן דה-רוס' מציעים בורדו קצת אחרת, ובעיני - בורדו מאוד מעניינת. הבדיחה המקומית היא כי ייננים רבים מעדיפים לייצר יינות גראן קרו קלאסה, ולשתות אליאן דה רוס...
יש ליקב כמה יינות 'רציניים', מורכבים ונהדרים שיודעים לרוץ למרחקים, אבל הפעם, כאמור, שתינו דווקא את יין הכניסה הבסיסי: יש כאן קברנה פרנק, מרלו ואבוריו - זן מקומי וייחודי שדה-רוס משיב לחיים ולתודעה. חלק מהיין עבר תסיסה קרבונית, מה שתורם לפרחוניות ולקלילות הכובשת של היין. זה אדום קיצי, סקסי ורענן, פירותי מבלי להעיק, מהז'אנר הפשוט והמדויק, שאלו בדיוק היינות שהכי קשה למצוא. חגיגה.
התרעות פיקוד העורף