יאיר גת חושב שיינות ה'מראווי' וה'ביתוני' של יקב רקנאטי הם שילוב מקורי בין פרי ים-תיכוני צנוע, לעשייה מוקפדת וחכמה. שילוב שהוא הרבה יותר מעוד גימיק....
המראווי הראשון לציון שהתיישן שנה בחביות, נמצא היום בפאזה מעניינת. האף מגלה סימני התבגרות שכוללים ריחות בשלים, קצת מחומצנים, של דבש, קרמל וסוכריות חמאה. ההתחלה קצת עייפה, יש להודות, אבל כשהוא מגיע לפה הוא חושף צד שונה לחלוטין, עם מבנה מוצק, חמיצות נהדרת, מינרליות יוצאת-דופן, טעמי פרי אנרגטיים וסיומת חדה. היינן קובי ארביב, שהציג את היין, סיפר שהיקב למד בבציר הזה שאת המראווי צריך לבצור יותר מוקדם. שיעור שהתגלה כמשמעותי במיוחד בהמשך.
את הביתוני של היקב טעמתי לראשונה בפברואר השנה, בעודו נתון בחביות. החברים מרקנאטי מצאו בזן הקדום, שגדל בהרי חברון בלי השקיה ובשיטת הדלייה שמגנה על הפירות מפני השמש, מאפיינים שהזכירו להם פינו נואר: צבע בהיר, פירות אדומים, פרחים, תבלינים ואדמה. הם התסיסו אותו במכלים קטנים, חלק באשכולות שלמים, ויישנו אותו במשך שמונה חודשים בחביות, שהנוכחות הקלויה שלהן הורגשה היטב. מהמרקם הרך, המבנה הקליל והחמיצות הנעימה קשה היה שלא להתרשם.
כמה חודשים מאוחר יותר, בטעימה נוספת, הדיבור על "פינו נואר" ישראלי נראה לי הרבה יותר מחובר למציאות. השפעת העץ התמנה ונתנה רקע נעים לריחות של פירות אדומים טריים, פרחים, תבלינים, אדמה ועשבי תיבול. המרקם נשאר נעים רך ואת נוכחות העץ אפשר היה להרגיש בסיומת, כשהיא משולבת עם טעמי פרי בשלים יחסית. מה מכל זה נשאר להשקה הרשמית?
התרעות פיקוד העורף