חיליק גורפינקל קפץ ליקב 'עגור' לפגוש את היינן שוקי ישוב ובדיוק תפש אותו כשהוא מכין גפילטע פיש. בין ביס ללגימה הם דיברו על החיים וגם שתקו מעט ביחד...
אלא שמאז זרמו הרבה מים בוויסלה, וגם במג'רדה שבתוניס (אולי קצת פחות) ויהודים עלו לארץ ופה הם נהיו ייננים. טוב, קודם הם נהיו אדבוקט ואינג'ינר, דוקטור ופרופסור, אבל בשנים האחרונות, כידוע, הבון-טון הוא בכלל להיות שף. או יינן. ושפים, או ייננים, לא משוויצים בגפילטע שלהם. הם מתגאים בטורטליני זנב שור (כולה קרעפלך...), או מקסימום בקסולה שלהם (בינינו, מדובר בצ'ולנט). אלא ששוקי אינו כל יינן, או כל אדם לצורך זה. שוקי ישוב אינו עסוק בלעשות רושם על החיים, או עלינו. הוא עסוק בלחיות אותם, כלומר לשרוד אותם. שזה בעצם מה שכולנו עושים, אבל עושים את עצמנו שאנחנו לא. זה זמן הדאווין. למי יש יותר גדול.
אז כן, נכון שבאופן תאורטי, כל יין צריך, או לפחות כדאי, לשתות, ולו גם פעם אחת, עם יוצרו. אבל אני מכיר לא מעט יוצרי יין ששתיית יין במחיצתם, כל יין ובמיוחד שלהם, היא ה-Turn off הכי גדול שיש ליין. שלהם. ובכלל. חלקם, אגב, עושים יין מצוין, אלא שהם מתעקשים לדבר עליו. או על יין בכלל. אין לך נושא שיחה משעמם יותר.
ונכון גם שאם אינך ערל לב מוחלט, ולצערי ישנם רבים כאלה, יין ששותים עם יוצרו הוא תמיד טעים, או לפחות צריך להיות טעים לך. אבל תנוח דעתכם, נודניקים, שתיתי את היינות גם לבד, בבית, אחר-כך, והם עדיין היו נהדרים. עם שוקי מדברים על החיים. לכן גם לא אספר לכם על מה דיברנו. זה אישי מדי. אבל דיברנו על הכל. נדמה לי שבסוף גם שתקנו קצת ביחד. משהו שאפילו עם אשתי אני לא תמיד זוכר איך עושים.
וגם את יין ה'קרקע' המוזר והמרתק. אדמתי, אפלולי, יין העשוי מ-100% ענבי אוזלטה איטלקיים שערן פיק מ'צרעה' נטע ואחר-כך ויתר עליהם. ואנחנו הרווחנו. הרווחנו עוד יין של שוקי, עם כל הכבוד ליינות של ערן, שהוא אולי היינן הכי טוב בארץ, אבל עושה יינות מאד ברורים ומסודרים (סליחה ערן, ואתה יודע שאני אוהב אותך ומת על היינות שלך) ואילו שוקי לוקח את הדברים ליד ועושה משהו אחר.
ואכלנו קצת גבינה, ושתינו עוד יין וטיילנו קצת בכרם הקטן שליד היקב הקטן והחנות הקטנה. וצחקנו. והייתי מספר לכם גם שבכינו. אבל לא בכינו. אבל היינו צריכים. על מה? על מה לא. על המקום הזה ומה שנהיה ממנו. אבל זה כבר סיפור אחר. זהו, יהודים. תהיו טובים.
התרעות פיקוד העורף