הכי ישראלי, אחי: יינות הקיץ של יקב רקנאטי

יאיר גת חושב שלפני הכל, כדאי לשאול אותנו אלו יינות אנחנו בכלל רוצים לשתות באקלים כמו שלנו. נושא בהחלט חם. גם יאיר...

שני הפאנלים שהתקיימו לאחרונה במסגרת כנס 'אשכול הזהב 2016' נגעו, כל אחד בדרכו, בנקודות מהותיות: זהות היין הישראלי ומחיר המדף שלו. נושא נוסף שקצת נבלע בין פאנל הייננים המקצועי לבין פאנל המחירים הצעקני, למרות הקשר ההדוק שלו לשניהם הוא: 'אילו יינות אנחנו בכלל רוצים לשתות?', ואני אסביר מדוע הוא כל-כך חשוב בעיני...

נניח שהצלחנו למצוא זן שמגיע לתוצאות טובות גם בגליל וגם בנגב, עם אופי ייחודי שאי-אפשר לעמוד בפניו וים של זכיות בתחרויות יין בינלאומיות. נשמע מושלם לא? עכשיו, בואו נניח שאת היינות מהזן הזה קשה מאוד לשתות בימים חמים, אתם יודעים, מהסוג שיש כאן רוב הזמן. האם באמת אפשר יהיה לקרוא לו ישראלי? ובואו נניח שמצאנו זן יותר מושלם, שמתאים גם לכרמים וגם למזג-האוויר, אבל היינות שעושים ממנו יקרים מאוד. נראה לכם שנוותר עליו לטובת קברנה סוביניון גנרי בגלל המחיר? הרי, כמו שאמרה לי פעם חברה טובה שמבינה דבר או שניים באוכל ושתייה: 'אם זה טעים לא משנה כמה זה עולה".

השקת 'יינות הקיץ' של יקב רקנאטי היא מהלך שיווקי חכם שפונה לא אל מומחי היין והתמחור, אלא אל האנשים מן הישוב ומתייחס לרצונות ולהרגלים שלהם. במקום לשים במרכז את שנת הבציר, הזן, גובה הכרם, הבריקס, או המעבר הדרמטי מארבעה לארבעה וחצי אחוזי פטי ורדו בבלנד, מתמקד היקב - לא תאמינו כמה זה פשוט, בהתאמה בין היין לעונה הישראלית ולתפריט הישראלי. זה מתבקש וזה עובד עלי כמו קסם, בעיקר כי זה סוג היינות שאני רוצה ויכול לשתות פה בקיץ.

היין נעשה מענבי כרם יחיד מבוגר מאוד מכרם בן זמרה שבגליל העליון. "אנחנו מחזיקים את הכרם בשיניים", אומר היינן גיל שצברג, "כל שנה מתות בו עוד כמה גפנים". לטעמי, לפחות המאמץ משתלם. זהו סוביניון בלאן מאופק, עם ריחות טובים של פירות טרופיים, הדרים ומינרלים. המגע שלו עם החך פריך, טיפה קשוח, הטעמים מאוזנים והסיומת יבשה ומרעננת.

יש לו ריחות מאופקים של הדרים, פרחים ופירות לבנים מלווים בנוכחות מורגשת, אך לא מעיקה, של עץ חדש ותבלינים מתוקים. שליש ממנו התיישן כעשרה חודשים בחביות על משקע השמרים, שתרמו למרקם שלו עושר ושמנוניות. החמיצות נעימה, הטעמים מאוזנים והסיומת חמצמצה, חדה ומתובלת.

משמונים אחוז ענבי ברברה שנבצרו מוקדם כדי לשמור על החמיצות הטבעית, ועשרים אחוז מרלו שהופק בשיטת הדימום - בה מופרד חלק ממיץ הענבים ממיכלי התסיסה בתחילת התהליך, נעשה רוזה מהנה במיוחד, עם צבע ורוד עמוק, ריחות טובים של פירות אדומים ומי וורדים, טעמים מאוזנים וחמיצות נושכת.

יין המסעדות הלבן של היקב מיועד לשתייה עם אוכל וככזה הוא לא מפחד לחשוף שיניים. היין נעשה ברובו מענבי קולומבר מכרם ותיק באזור כפר תבור, בתוספת קטנה של שרדונה מהגליל העליון. יש לו ריחות של פרי כתום והדרים, המרקם שלו נעים, החמיצות גבוהה מאוד והסיומת יבשה ומעוררת תיאבון. הולך נהדר עם אוכל של קיץ, אבל גם בלי.

הבלנד הסגול - יין המסעדות האדום של היקב, נעשה מתשעים וחמישה אחוזי פטי ורדו וחמישה אחוזי סירה, שתססו בטמפרטורות נמוכות, כאשר חלק מהענבים נותרו בשלמותם. ליין, שלא יושן בעץ, יש ריחות טובים של פירות טריים ותבלינים, וטעמי פרי רעננים ומהנים, בעיקר אם מגישים אותו, כפי שממליץ היקב, קר מאוד.