חיליק גורפינקל חולץ בקבוק אחד בכל שבוע, והפעם: עמנואל רוז'ה, נואי סן ז'ורז' 2012…

לשירי אין מצב-רוח. היא לא רוצה שאספר לכם למה. היא מתקשרת ומזמינה אותי לבוא לשתות אתה. "על הזין הכתבות שלך. בוא לשתות", היא אומרת, "מתחשק לי לשתות רוזה". "רוזה", אני מתפלא. "מה לך ולרוזה עכשיו?". "רוז'ה, לא רוזה. עמנואל רוז'ה". אני ממלמל כן, שישמע כאילו אני יודע מי זה.

כל הז'ורז'ים שלי הם קדושים. ז'ורז' ברסאנס, ז'ורז' מוסטקי. ואפילו נואי סן ז'ורז'. המון זיכרונות... (צילום: חיליק גורפינקל)

"כל הז'ורז'ים שלי הם קדושים. ז'ורז' ברסאנס, ז'ורז' מוסטקי. ואפילו נואי סן ז'ורז'..." (צילומים: חיליק גורפינקל) כשאני מגיע ל'אלקלעי', היא מציעה שקודם נשתה קצת סודה, ומביאה לשולחן בקבוק פוליני מונרשה. "אני שונאת סודה", היא צוחקת. אולי עוד אספר על המונרשה הזה הפעם. כשאנחנו גומרים שתי כוסות 'סודה', שולפת שירי מהמקרר את הרוזה. סליחה, הרוז'ה. בקבוק נואי סן ז'ורז' 2012. למרות שאיני מכיר, כאמור, את החבר רוז'ה, את יינות הכפר נואי סן ז'ורז' אני מכיר גם מכיר. או לפחות חושב שאני מכיר. אחרי הכל, בימי 'יועזר' העליזים שתיתי אינספור בקבוקי נואי סן ז'ורז' עם שאול המנוח. אני לא בטוח שאני זוכר את טעמם, אבל את השם הרומנטי הזה אני אוהב. נואי סן ז'ורז'. לילות ז'ורז' הקדוש. כל הז'ורז'ים שלי הם קדושים. ז'ורז' ברסאנס, ז'ורז' מוסטקי. ואפילו נואי סן ז'ורז'. המון זיכרונות. אלא שבקבוקי הנואי ששאול היה פותח, היו רובם ככולם מיצרנים גדולים. מבלי להעליב כמובן. דרוהן ואחר-כך ז'אדו. עמנואל רוז'ה, כך אני לומד משירי, הוא האיש ששאול עצמו כינה פעם 'המוסכניק'. ככה הוא נראה לו. שאול היה אחד הישראלים היחידים שזכו לבקר אצל האיש שאינו מקבל ביקורים. אגב, לא רק האיש נראה ככה, לפי הסיפור, גם היקב שלו נראה כמו גראז', אולי בגלל זה הוא לא מקבל ביקורים. אם הסיפור הזה נכון, אז מדובר כנראה במוסכניק הכי רגיש ועדין בעולם. לקרדה טורקית - צלם חיליק גורפינקל

אחר-כך אני בודק קצת ומגלה שרוז'ה הוא... מכונאי טרקטורים בהכשרתו. לשאול תמיד היתה עין טובה... חוץ מזה, היה לו גם דוד, הלא הוא אנרי ג'אייר, אחד מגדולי יוצרי היין בבורגון. הדוד הוא שקלט שאחיינו מאד אוהב יין ומבין היטב את רזי הכורמות. ב-1985 ייסד רוז'ה יקב משל עצמו. ינוקא במונחי בורגון. רוז'ה נשאר נאמן לטכניקות של דודו המהולל – יבולים נמוכים להחריד, השרייה קרה לפני התסיסה ושימוש מסיבי בעץ חדש (מה שממש לא מורגש ביין ששתינו, אגב). הנואי סן ז'ורז' שלו הוא יין מופלא. לא פחות. כאילו כלום – יין רגוע, שקט, מהורהר כמעט, מאופק ועדין. אבל כל שלוק שאתה לוקח אתה מגלה עולם חדש, מלא אפלוליות ואור, טחב ופירות עדינים ובעיקר - איזו חוכמת חיים ויין שקשה מאד לתאר במילים. טרואר, נו, אתם יודעים. זה יין שקל מאד לשתות אותו מבלי לעשות ממנו עניין, כאילו כלום. אבל כשאתה עוצר לרגע, מתגלה לך, אם תרצה, עולם ומלואו. מופת של מורכבות מרתקת שקסמה הגדול הוא בדיוק בזה שאתה יכול לפסוח עליה בקלות, אם אין לך כח להתעמק. יינות שמחייבים אותך להתעמק בהם בכדי ליהנות הם כמובן מרתקים, אבל לפעמים נורא מעייפים. בכלל, נואי סן ז'ורז', הוא יופי של התחלה למי שרוצה לעבור מיינות בורגון 'כלליים' ליינות הכפרים הספציפיים. זה מה שהייתי אומר לו היינו עושים כאן 'קורס בורגון' מסודר. למזלי ולמזלכם, אין לי שום כוונה כזו. השבת מזדחלת פנימה מבלי שנרגיש, וצריך עוד להספיק לבשל לילדים ולאישה. אבל שירי מביאה צלחת לקרדה טורקית שאחד העובדים שלה הביא לפני כמה ימים מאיסטנבול מבלי להבין בדיוק מה הוא מביא. אין ספק שאין משהו פחות מתאים ליין מהלקרדה. אבל למי אכפת. מדובר בשניים מהתענוגות הגדולים בעולם. השלישי הוא לשתות עוד בורגון נפלא עם שירי. אני מקווה שהצלחנו להעביר לך קצת את המצב רוח.

יין אחד בשבוע: נואי סן ז'ורז' 2012

חיליק גורפינקל חולץ בקבוק אחד בכל שבוע, והפעם: עמנואל רוז'ה, נואי סן ז'ורז' 2012…

חיליק גורפינקל חולץ בקבוק אחד בכל שבוע, והפעם: עמנואל רוז'ה, נואי סן ז'ורז' 2012…