דיוויד בלאט, ממאמני הכדורסל המצליחים בישראל ובעולם, יהודי אמריקאי שעלה ארצה כדי לשחק כדורסל, עמד לפני כחודש על הבמה המרכזית בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל שבירושלים, לאחר שנבחר להיות אחד ממדליקי המשואות ביום העצמאות. “הדלקתי את המשואה לכבוד מדינת ישראל. כעולה חדש, המדינה נתנה לי בית והזדמנות להקים כאן משפחה ישראלית גאה", אמר בלאט במבטא אמריקאי, והוסיף בהתרגשות: “אני כל כך מודה על ההזדמנות הזו שניתנה לי".
כמה ימים לאחר האירוע ישבנו לשיחה עם בלאט, שאימן את קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב והביא אותה לאליפות אירופה, כמו גם מועדונים אירופיים בולטים ונבחרות לאומיות, ואף הביא את קבוצת קליבלנד קבלירס לגמר ה־NBA, יחד עם מארק ווילף, פילנתרופ, מבעלי קבוצת הפוטבול האמריקאי מינסוטה ויקינגס ויו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית.
שניהם נולדו וגדלו בארצות הברית; אחד מהם עלה ארצה והפך לגיבור ישראלי, והשני הלך בצעדי משפחתו, הצליח מאוד בעסקים והפך לאחד האנשים המשפיעים ביותר בקרב יהדות העולם. השניים שוחחו עם ה"ג'רוזלם פוסט" במסגרת פרויקט משותף עם קרן משפחת רודרמן לציון 75 שנות עצמאות למדינת ישראל, העוסק ביחסים בין יהודי ישראל וארצות הברית.
ווילף משתף כי אחד החיבורים הראשונים שלו לישראל, עוד כילד, היו דרך בן דודו, אבי שילר, ששיחק במכבי תל אביב: “בשנה שמכבי זכתה באליפות אירופה יצאתי איתם למסע החגיגות עם הגביע ברחבי הארץ, וחשבתי שזה ממש מגניב לעבור את זה בתור ילד אמריקאי. גם היום, הילדים שלי מעורבים בחוגי ספורט מטעם מכבי". לדבריו, הוא לא יכול להגיד שהוא מעריץ אדוק של הספורט הישראלי, אבל הוא ומשפחתו דואגים לעקוב אחר ההישגים הבולטים והמרגשים בספורט בישראל.
“כשהיינו ילדים, אבא שלי תמיד אמר לנו לעודד קבוצות שהיו להן בעלים או מאמן יהודי, אז כמובן שעודדנו את דיוויד בזמן שהוא אימן ב־NBA. אני מאמין שחלק מרכזי בתפקיד שלי בסוכנות היהודית הוא לחבר בין יהודי התפוצות לישראלים, כך שיוכלו ללמוד ולהכיר יותר אחד את השני", אומר ווילף, שמוסיף כי עולם הספורט הוא “פלטפורמה אדירה, שיכולה לאחד את כולנו". ווילף מציג כדוגמה את הדרך שבה התייחסו בקבוצתו, מינסוטה ויקינגס, לרצח של ג'ורג' פלויד במהלך אירוע אלימות משטרתית בארצות הברית.
“חוץ מהמקרה הזה אנחנו עוסקים הרבה בצדק חברתי, זה חשוב לנו. בין אם זה להביא תלמידי תיכון לבקר במוזיאון השואה או במוזיאון העוסק בהיסטוריה של הקהילה השחורה בארצות הברית, או פשוט לחנך וללמד אחד את השני. זה בדיוק המקום שבו הספורט נותן במה לקרב אנשים, שאולי חלקם לא כל כך מלומדים בנושא השואה, יהדות וישראל".
בלאט משתף כי הקשר שלו לישראל וליהדות הגיע מאהבתו לספורט: “אני הייתי במשחקי המכביה בשנת 1981, ואז עליתי לארץ, שם למעשה התחלתי את הקריירה כשחקן מקצועי. אני גדלתי בבית יהודי רפורמי בארצות הברית, אבל אף אחד במשפחתי לא חשב לעלות או אפילו לבקר בישראל באותה תקופה. הקשר החזק שלי לישראל החל דרך הכדורסל".
“זה הרגיש נהדר שבכל מקום בעולם ששיחקתי או אימנתי בו, זיהו אותי כישראלי יותר מאשר כאמריקאי. אימנתי בשבע מדינות שונות, כולל רוסיה, טורקיה, איטליה ויוון", אומר בלאט, ומוסיף כי תמיד הקפיד להיות מזוהה כישראלי. “רציתי שאנשים יידעו ויבינו מאיפה אני בא, שאני יהודי ישראלי. הרגשתי שזה מקנה לי את ההזדמנות להגשים את מטרת חיי, להיות סוג של שגריר של ישראל לשאר העולם ולהיות מעורב בענף הספורט המקצועי".
ווילף מוסיף כי לדעתו הספורט יכול לתרום בדרכים רבות, ולא רק דרך הליגות המקצועיות: “יש לנו תוכנית שהקמנו דרך הסוכנות היהודית, ‘הגל שלי'. זו תוכנית גלישה עבור נוער בסיכון במטרה להעצים אותם. בעיניי, ספורט זה דבר מאחד ומעצים באופן כללי, גם כשהוא לא נוגע ישירות בליגות גדולות כמו ה־NFL או ה־NBA".
עם זאת, ווילף מסביר שיש גם מקרים שבהם הספורט יכול דווקא להגביר את השנאה והריחוק, “גם בחברה הישראלית, אפילו בקרב אוהדים של אותה קבוצה, יכולות להיות מחלוקות עמוקות". בלאט אומר כי הוא מסכים לחלוטין עם דבריו של ווילף. “אני אקח את זה שלב אחד קדימה", הסביר בלאט, “זה ברור שהמסרים שאנחנו יכולים להעביר כספורטאים, או הפלטפורמה שאנחנו יכולים להציע לנוער, מאפשרים להם בגיל צעיר להיות פתוחים ליצירת קשרים עם אחרים, כולל גם עם יהודים מרחבי העולם. אנו חיים בעידן שבו יש הרבה יותר הזדמנויות לחיבור בין אנשים בזכות האינטרנט. החיבור הזה דרך הספורט בין העם היהודי, בין אם הוא בישראל או ברחבי העולם, חשוב מאוד בעיניי. הוא נותן לנו הזדמנות יוצאת מן הכלל ליצור חיבורים ולתקשר בצורה שתשרת את כולם".
בתשובה לשאלה כיצד ניתן לקדם עוד את העמקת הקשרים בין יהודי התפוצות וישראל, משיב ווילף כי הסוכנות היהודית פועלת עם הממשלה לחיזוק קשרים אלה: “יש לנו את תוכנית ‘עמיתי ישראל' שמפעילה שליחים בלמעלה מ־100 קמפוסים בארצות הברית. שם הם מפריכים חלק מהמיתוסים וחלק מהדברים שמפיצים בתקשורת ובמוסדות החינוך על ישראל. בנוסף, יש לנו את תוכנית ‘השינשינים' - שבה צעירים ישראלים שנמצאים לפני השירות הצבאי, חיים ומתנדבים במשך כעשרה חודשים בקהילה יהודית בארצות הברית". ווילף גם ציין כי לדעתו חשוב מאוד שספרי הלימוד בישראל יכללו תכנים על היהדות בתפוצות.
בלאט אומר כי הניתוק בין ישראל ויהודי התפוצות מאוד מצער אותו: “זה מסוג הדברים שאנחנו צריכים לעודד". לדבריו, “יש כל כך הרבה משפחות יהודיות אמריקאיות, שחלק משמעותי מהחיים שלהן סובב סביב היהדות". הוא מוסיף כי “מנגד, רבים מאלה שבאים מישראל לבקר בארצות הברית, בדרך כלל זה (היהדות)הדבר האחרון שהם רוצים לשמוע עליו, וזו בעיה".
לאורך השנים, שליחים ישראלים רבים מטעם הסוכנות היהודית, בעיקר חילונים, משתפים בתחושותיהם ואומרים שהם נסעו לארצות הברית כישראלים, וחזרו כיהודים. עבור רבים מהם מדובר בפעם הראשונה שבה הם נחשפים לתפילות ולמפגשים המתקדמים בנושאי יהדות ומשתתפים בהם.
כשנשאל מה דעתו על אמירה זו, כיו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, ווילף עונה כי הוא רוצה להסתכל על הצד החיובי שבדבר: “יש דרכים אחרות להיות יהודי, לא רק באמצעות דרך החיים המוכרת לישראלים, וכן, אנחנו יכולים לעשות יותר, ללמד יותר את הדור הצעיר על היהדות ויהודי התפוצות, וכן להכין אותם כיצד להציג את ישראל באור חיובי. אסור לנו להפסיק את המאמץ הזה, שכן הדור הצעיר הוא נקודת האור שלנו, וזה מגיע מניסיון אישי והמון מאמץ בחזית".
בעוד אנשים רבים, גם בעולם הספורט, מעדיפים להסתיר את יהדותם כלפי חוץ, בלאט בוחר להחצין זאת. “זה מאוד מעיד על הבן אדם שאתה בעיניי", הוא מסביר, “לכל אחד יש האפשרות לבחור כיצד ‘ללבוש' את היהדות שלו, כמה להזדהות עם היהדות, ולהחליט עד כמה היא חשובה לנו בחיי היומיום. זו בחירה אישית, ואני משתדל לא לשפוט אנשים בכל הנוגע לבחירות האישיות שלהם. עם זאת, אני מכיר בכך שאם אנחנו רוצים להמשיך לשרוד ולשגשג בתפוצות, ויש אנשים טובים כמו מארק שעוזרים לנו לעשות את זה, אז אני חושב שעלינו ‘ללבוש' את היהדות שלנו בגאווה".
ווילף ביקש להתייחס לדבריו של בלאט, אבל בהקשר של אנטישמיות: “מגרשי הספורט הם כור היתוך, יש שחקנים ואנשי צוות מכל הרקעים ומכל תחומי החיים. לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד ריכזנו בוויקינגס את השחקנים והמאמנים והקמנו ועדה מיוחדת לצדק חברתי. אני שיתפתי בסיפור המשפחתי שלי, על הוריי ששרדו את השואה ועוד. וגם חלק מהשחקנים והמאמנים שיתפו בחוויות טראומטיות מילדותם. בנוסף, הקמנו קרן לסיוע כספי, כאשר השחקנים והמאמנים קובעים לאיזו מטרה הכספים ייתרמו. לכן אנחנו צריכים להמשיך להילחם למען הסובלנות וקבלת האחר, ולהיזהר בלשוננו. למילים יש השפעה. במשך דורות הייתה להן השפעה שלילית בתחומי ספורט רבים. חייבים לשים לזה סוף".
גם ווילף וגם בלאט אומרים כי חוו אנטישמיות ממקור ראשון, אבל ווילף מספר שהתקרית שחווה מעודנת יחסית: “היה בעל טור שכתב לקראת יום כיפור שלמשפחת ווילף יש הרבה על מה לכפר. האנטישמיות לא תמיד גלויה, אבל היא נמצאת במודעות של אנשים מסוימים, אני מקווה שעם הזמן מספרם יפחת".
בלאט מספר כי הוא התגורר במדינות רבות בזמן שעבד כמאמן, ונזכר בתקרית שחווה כששימש כמאמן קבוצת הכדורסל בנטון טרוויזו באיטליה בעונת 2005־2006: “נשיא הקבוצה שלי דאז כעס כי ביקשתי לא לאמן במשחק הסופר־קאפ האיטלקי כשהוא נפל על יום כיפור. מעולם לא עשיתי מזה עניין גדול בפומבי, ולא התכוונתי להיות כמו סנדי קופקס שעשה כותרות כשלא עלה לשחק ביום כיפור בשנות ה־60, אבל אכן בסוף לא הגעתי למשחק. נשיא הקבוצה אומנם לא פיטר אותי, למרות שאני חושב שהוא רצה, ובכל זאת, ניצחנו במשחק. עם זאת כעונש, הוא לא שילם לי את הבונוס על הניצחון והזכייה בגביע, מתוך כוונה לגרום לי להרגיש שפעלתי בחוסר אחריות, תוך התעלמות מהיום הקדוש ביותר בשנה עבורנו. בכל מקרה וללא קשר להשלכות, לא התכוונתי לאמן באותו יום".
לקראת סוף השיחה ווילף מבקש לסכם: “עלינו להתאחד ולחזק את הקשרים החיוניים האלו בין ישראל ויהודי התפוצות, ואני חושב שספורט הוא כלי מאחד יוצא מן הכלל". גם בלאט בחר לסכם במסר חזק: “אין שום דבר רע בנקיטת עמדה עבור משהו, אבל כדאי מאוד שתדע על מה אתה מדבר".
דיוויד בלאט (63) הוא מאמן ואיש כדורסל מקצועני ישראלי אמריקאי, ושחקן לשעבר. הוא שיחק בעמדת הרכז באוניברסיטת פרינסטון ולאחר מכן עלה לישראל. בלאט הוא אחד המאמנים הישראלים המצליחים ביותר בתולדות הכדורסל האירופי, וזכה במספר פרסי מאמן השנה. הוא אימן את מכבי תל אביב (ישראל), אפס פילזן (טורקיה), בנטון טרוויזו (איטליה), דינמו מוסקבה (רוסיה, אריס סלוניקי (יוון) ועוד, והוביל את קליבלנד קאבלירס לגמר ה־NBA ב־2015. בשנת 2019 הוא הודיע כי חלה בטרשת נפוצה, ובשנת 2022 הוא חזר למכבי תל אביב כיו"ר הוועדה המקצועית שלה.
מארק ווילף (60) הוא יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ובעבר כיהן כיו"ר חבר הנאמנים של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. ווילף הוא עורך דין, איש נדל"ן ומבעלי קבוצת הפוטבול האמריקאי מינסוטה ויקינגס. הוא תורם בולט ל"יד ושם" בירושלים ולאוניברסיטת ישיבה בניו יורק.
הראיון הוא פרויקט משותף של קרן משפחת רודרמן וקבוצת הג'רוזלם פוסט לכבוד יום העצמאות ה־75 של מדינת ישראל, ומתוך הכרה בקשר המיוחד שלה עם יהדות ארצות הברית.