אפשר להסתכל על הקריירה של גל מקל ולראות נווד כדורסל. קבוצת הנוער של מכבי תל אביב, אליה הצטרף בגיל 17, הייתה הקבוצה השלישית שלו. הוא התחיל בהפועל, שידרג לרמת השרון, הגיע למכבי. קריירת המכללות שלו ארכה שנתיים. וויצ'יטה סטייט זאת לא קונטיקט. בקנזס לא דיברו על מקל, כפי שבקונטיקט דיברו על נדב הנפלד ודורון שפר. מקל רק עבר שם והותיר רושם של בחור טוב.

אחרי וויצ'יטה סטייט הוא ישב כמה חודשים על הספסל של מכבי. משם הוא נשלח לגליל. זו הייתה חממת כדורסל שטיפחה כישרונות צעירים, אבל על מקל אף אחד לא חשב את מה שחשבו על הנפלד, שפר ועודד קטש שעברו שם. מקל היה בחור צעיר שהראה ניצוצות, קיוו שאולי יתפתח למשהו, לא בנו עליו. כיוון שהראה ניצוצות גם בגליל, חזר למכבי. שוב ישב על הספסל. קם וחזר לגליל ולקח איתה אליפות, על הפרצוף של מכבי. הגיע הזמן להתקדם בחיים, הלך וחתם בבנטון טרוויזו. אין מה לומר על פרק הזמן הזה בחייו. שב לישראל, מכבי וירושלים לא גילו בו עניין, אז הוא הסתדר במכבי חיפה. לקח עם חיפה אליפות - שוב, על הראש של מכבי.

מקל הוא אחד משלושה שחקנים בלבד שזכו כאן בשתי אליפויות עם שתי קבוצות שונות שאינן מכבי. במקרה שלו זה לא שינה שום דבר. לא בנו עליו לפני האליפויות ולא אחריהן. אף קבוצה לא שמה עליו יד והגדירה את עצמה באמצעותו. מקל בעצם מקבל הרבה פחות קרדיט מכפי שיותם הלפרין וליאור אליהו מקבלים, אבל הוא לא עוצר, לא נתקע, לא שוהה. אולי אין לו אף אחד, אבל יש לו את עצמו. הוא לוקח את התרמיל וממשיך. לא תמצא הרבה שחקנים שבגיל 26 עוד לא יודעים לאן הם שייכים, איפה המקום שלהם. יושבים בבית מלון באמריקה ומחכים לטלפון שיציע להם חוזה לעשרה ימי עבודה, אחר כך נראה.

***

הנפלד ושפר קיבלו ליד קלפים הרבה יותר טובים מאלה שמקל קיבל. כשמקל מסתכל עליהם הוא רואה שניים שהחמיצו. הנפלד היה פנומן בכל הגילאים, גם שפר. הנפלד היה אלוף עולם כבר בגיל נוער. הוא עבר שלוש קבוצות בימיו: גליל, קונטיקט ומכבי. בגליל הוא שיחק שלוש עונות; בקונטיקט עונה, אבל הותיר רושם כאילו שיחק שם חמש; 12 שנים הוא שיחק במכבי. בין לבין השתתף באימוני טרום עונה של בוסטון סלטיקס. הנפלד נחשב במכללות ל"NBA פרוספקט". מי שמיועד להגיע, יבשיל קצת ויגיע.

שפר בעצם הגיע. הוא נבחר בדראפט, מקום 36, סיבוב שני. הרבה מאוד שחקני NBAמשמעותיים עשו קריירה מנקודת התחלה כזאת, הרבה גם לא התרוממו ממנה. בחירה בדראפט לא מבטיחה שום דבר, אבל זו נקודת התחלה לא רעה. זה אומר שהבחינו בך, ראו אותך, גילו בך עניין. זה אומר שהראית משהו. הנפלד לא גדל במכבי, לא הייתה לו שום זיקה למכבי, אבל הוא נידון למכבי. אני זוכר אותו מובל – נדחף למסיבת העיתונאים שהקבוצה ערכה עם החתמתו. הנפלד נראה אז כמו מי שמייחל להימצא במקום אחר.

לא היה רגע אחד של שמחה בקריירה של הנפלד במכבי. הוא סורס שם, הפך לספציאליסט שמזיע לפרנסתו, שותף להישגים ותארים בקבוצה שמעולם לא רצה להיות חלק ממנה - הוא אולץ, נדחף, כאילו נכפה עליו. הייתה לו אופציה אחת, מקוללת ויחידה.

שפר היה נסיך, סגדו לו. בכל מקום. שפר הגיע, נתנו לו את הכדור, זזו הצידה. שלוש שנים בגליל, אליפות אחת שהוא חתום עליה, שלוש שנים בלתי נשכחות בקונטיקט, אופצייתNBA. לא התאימה לו הדרישה להתמודד על מקומו, להיבחן. את שפר לא בוחנים, נותנים לו את הכדור. מכבי נתנה לו את הכדור. בזה הסתיימו ציפיותיו של שפר מעצמו.

בשנים שבהן שפר או הנפלד חככו בדעתם אם לנסות ולהמשיך ל-NBA, וכנראה גם להתרסק שם, "כמעט להגיע לשם" היה רק טיפה פחות מאשר "להגיע". הליגה הטובה בעולם הייתה נעולה בפני כדורסלנים אירופאים. היית צריך להיות פטרוביץ' או סאבוניס כדי שהאמריקאים יסתכלו עליך. במכללות לא הייתה בעיה, אירופאים תמיד שיחקו במכללות. הם נתפסו אז כלבנים שלא יודעים לקפוץ ומשחקים מחניים. ה-NBA הייתה משהו לחלום עליו, לא לממש אותו. כמו פטרה עבור הישראלים שגדלו כאן בשנות ה-50.

לשפר והנפלד לא היו הרבה אופציות בכדורסל. הדרך למכבי סומנה עבורם, ירצו או לא ירצו. אבל היו להם אופציות מחוץ לכדורסל. אצל שניהם הכדורסל היה תחום עיסוק מרכזי בפרק זמן מסוים של חייהם. לא הייתה להם שום בעיה לפנות לתחומים אחרים. שניהם לא נהרגו על הקריירות שלהם. חייו של שפר בהמשך הדרך מעידים במידה רבה על המקום שהמשחק תפס בחייו, בסופו של דבר. אני לא התרשמתי שהמשחק עניין את הנפלד רגע אחרי שפרש ממנו. זה לא נאמר לגנותם - עבור שניהם המשחק היה משחק, לא שליחות.

הנפלד. הדרך למכבי סומנה עבורו (עדי אבישי)

***

עומרי כספי עושה עכשיו את העונה השישית שלו ב-NBA. שחקן שולי, אבל כנראה נחוץ. כספי לא ביקש הכרה מאף אחד. הוא הגיע ל-NBA ישר מהספסל של מכבי. כספי ייעד את עצמו לליגה הטובה בעולם לדעתי כבר מקבוצות הילדים. 20 שנה מפרידות בין הנפלד לבין כספי ומקל, 16 בינם לבין דורון שפר. אבל בשני המקרים מדובר באלף אחר. הנפלד ושפר זה האלף הקודם. ה-NBA היום זו אפשרות. בשביל מקל וכספי ובשביל פחות טובים מהם. זה תלוי איפה אתה נמצא ומתי, כפי שמסבירים סוכנים ומתווכים שעוסקים לפרנסתם באספקת כח אדם לליגה.

כספי ומקל עשויים מחומר אחר. הם רודפים אחר החלום שלהם, לא חולמים אותו. אין להם אופציות חוץ מכדורסל. הם יניחו את כל החיים שלהם בצד בשביל המשחק, יקדישו לו מה שמתעמלות רומניות בנות 10 מקדישות לענף שלהם. זה DO OR DIE מבחינתם. יש להם ביצים, יש להם מחויבות, יש להם עמוד שדרה. ה-NBA בהישג יד, מכבי זו ברירת מחדל.

מקל רודף אחרי החלום: ה-NBA בהישג יד, מכבי היא ברירת מחדל

רכז הנבחרת מקבל הרבה פחות קרדיט מהלפרין או אליהו, אבל הוא לא עוצר לרגע ומוכן לחכות ליד הטלפון גם אם ההצעה הבאה תהיה ל-10 ימים בלבד. רמי רוטהולץ מצדיע למחויבות שלו