המוות של קובי בראיינט טלטל את כל העולם בתדהמה, אנשים רבים מסביב לגלובוס נעצבו על הטרגדיה וחיפשו כל שביב מידע בנוגע לאירוע. רבים מהם כלל לא העריצו את אגדת ה-NBA, חלקם אף לא מחשיבים את עצמם כ"חובבי כדורסל". אך משהו בטרגדיה, יחד עם דמותו של בראיינט, גרמו להם להרגיש גם חלק מהאירוע, בצורה כזאת או אחרת.
אך עבור אוהדי הלייקרס שהעריצו אותו וגדלו עליו כילדים, היה מדובר בהרבה יותר מעוד טלטלה. מבחינתם היה מדובר בלילה שחור, בו נשבר להם הלב על גיבור שהלך. גדלתי על קובי. כילד בן 13 ו-14 הייתי קם ב-4:00 לפנות בוקר לראות אותו ואת הלייקרס משחקים. משהו בקסם של קובי, יחד עם הקסם שבצפייה במשחקי NBA בשעות שבהן כל השאר ישנים, שבה את ליבי כמעט מיד.
"איך אפשר להיות כל כך עצוב וכואב על מישהו שלא הכרת, שמעולם אפילו לא ידע מי אתה"?, ישאלו ודאי חלקכם. שאלה הגיונית, העניין הוא – שרגשות מעולם לא הסתמכו על היגיון. אני לא נוטה להעריץ אנשים, גם לא ספורטאים. כשגדלתי, קובי היה היחיד שראיתי את עצמי כמעריץ שלו. "למה דווקא הוא"?, הייתה ללא ספק אחת השאלות הראשונות שעלתה לאוויר באותו הערב לפני שלוש שנים.
עד כמה שיהיה קשה להבין את זה מהצד, תמיד הרגשתי שקובי הוא חלק מחיי. לפני שנים רבות חוויתי את התקופה הקשה ביותר שהייתה לי עד כה. תקופה שבה לא חוויתי שום שמחת חיים, למעט רגעים בודדים.
אותם רגעים התרחשו כשקמתי באמצע הלילה לראות אותו משחק. האיש עם המספר 24 על הגב, גרם לי להרגיש פתאום חי באמצע תקופה קודרת, ולהצליח לשמור על שפיות בדרך לתקופות טובות בהרבה. אם ננסה למצוא את ההסבר למושג "הרבה יותר מכדורסל", תמיד נמצא שם איפושהו את קובי.
מאז תחילת המילניום הנוכחי, ליגת ה-NBA פרצה את המחסום הגלובאלי בצורה משמעותית. אנשים רבים ברחבי הגלובוס נחשפו אליה כפי שלא זכו בעבר, והדבר התבטא גם באפשרות של חובבי הליגה ברחבי העולם לצפות במשחקים בתדירות גדולה מאי פעם. לקובי בראיינט היה חלק משמעותי בכך, למעשה, כפי שאומר שרון דוידוביץ', הוא היה "הכוכב הגלובאלי הראשון של העידן החדש".
לפני שנה, ביום השנה ה-3 למותו, ישבתי לשיחה עם שרון דוידוביץ', על השפעתו של בראיינט על הגלובליזציה של ה-NBA, הזיכרון לאחר הקריירה המפוארת והמוות הטראגי והקשר הישיר בינו לבין מי שרבים מחשיבים כשחקן הגדול אי פעם – מייקל ג'ורדן.
"ברמת האחוזים, הצריכה העולמית כיום של הליגה היא חזקה יותר מהצריכה האמריקאית. ובכל זאת, מותג ה-NBA הוא גדול וחזק, כי בניגוד לכל שאר ענפי הספורט האמריקאים, הוא הראשון שפרץ את המחסום הגלובאלי", אומר דוידוביץ'.
"ובין כל שלל הסיבות לכך, אחת מהן היא קובי בראיינט, הוא פרץ את זה. מלבד היותו כוכב אמריקאי שחור, שבעיני רבים ממשיך לייצג אותם גם לאחר שנהרג, הוא גם היה כוכב בינלאומי. השנים שלו היו מאוד קריטיות, כי הוא כוכב ה-NBA היחיד שהתחיל להיות מסוקר בעידן העיתונים, המשיך בעידן האינטרנט, ובשנותיו האחרונות כבר הופיעו גם הרשתות החברתיות. הוא היה כוכב ה-NBA הגלובאלי הראשון של העידן החדש".
"היום זה מעט שונה, במובן הזה שמבחינת ההרגשה אתה רואה את המשחק עם עוד הרבה מאוד אנשים אחרים, חווה את זה ברשתות החברתיות ואתה נמצא ב'סלון משפחתי גדול מאוד'. ב-NBA ידעו לפני כולם למתג את הכוכבים שלהם בצורה מאוד בומבסטית, ואני לא חושב שהיה עוד מיתוג לשחקן, אולי מלבד מייקל ג'ורדן, כמו שעשו לברייאנט".
"הדור שגדל על קובי ועל הסיפורים על ג'ורדן"
"ממש רואים שהבן אדם גמע ממנו הכול. אז במובן הזה, כשקובי פרש, הסתיימו 32 שנות מייקל. במהלך השנים 2016-1984, היה לך מייקל או תואם מייקל בליגה. בגלל זה החיבור ביניהם כל כך מתבקש מבחינת סגנון הכדורסל".
"לברון הוא אחד שמאוד יודע להעריך את ההיסטוריה, הוא גם סטודנט של המשחק. זה שחקן שלקח מכול אחד קצת ובנה את עצמו. במובן הזה, חוץ מהחברות והיריבות שהייתה לו מול קובי, הוא יודע להעריך את המקום של בראיינט בהיסטוריה של ה-NBA, ובטח של הלייקרס. הוא יודע שהלייקרס לעולמים תהיה של קובי, לא משנה אם הוא יזכה בעוד אליפויות עם המועדון".
"רואים את הכדורסל עם הלב ולא עם העיניים"
"כמו גם את המקום שבו הוא הפך לסוג של אבא ולשגריר של המשחק. הניסיון שלו לקדם את כדורסל, ובכלל ספורט הנשים. זה שהוא היה מהראשונים שהראו התעניינות בענף הזה, בזמן שאחרים כלל לא התייחסו אליו ברצינות".
"הוא דמות מאוד מורכבת, אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בתולדות הספורט. אני לא חייב לאהוב אותו בשביל לדעת להעריך אותו. לדעתי, לפעמים מעריכים אותו יתר על המידה ברמת הכדורסל נטו. אבל זה לא משנה, זכותו של כל אחד לאהוב אותו. בסוף אנחנו רואים את הספורט והכדורסל עם הלב ולא עם העיניים".
התרעות פיקוד העורף