"מישהו ער?", לחלקכם אני מניחה שההודעה הזו היא שגרתית כחלק מעוד התחלה של בילוי לילי, אך אצל רמי יולזרי הסיפור אחר לחלוטין.
יולזרי רגיל לקבל הודעות כאלו בשעות הקטנות של הלילה, על בסיס יומיומי בקבוצת הווטסאפ של חבריו לקבוצת הריצה, המתקשים לישון בלילות.
כנראה שלא שמעתם על קבוצת הריצה "רצים עם רמי", אבל בקרב הפצועים הסובלים מפוסט טראומה, רמי נחשב לאגדה. קיימים סיפורים רבים על איך הוא הרים אנשים מאפס ועודד אותם לקום על הרגליים, להתחיל לרוץ ופשוט להסתכל קדימה על העתיד ולא רק על הקושי היומיומי.
רמי יולזרי, בן 52, מתמודד בעצמו עם פוסט טראומה כבר למעלה מ-30 שנה. לפני שש שנים הוא החליט להתחיל לרוץ ולאחר שרץ את המרתון הראשון שלו הוא החליט למנף את הצלחתו האישית ולנסות לעזור לעוד אנשים.
"לקח לי בערך שנתיים להגיע לרעיון של להקים קבוצת ריצה וממש עכשיו אנחנו חוגגים לקבוצה הראשונה בתל אביב שנתיים", רמי מספר ומוסיף כי קבוצת הווטסאפ שלהם, בכלל נפתחה לצרכים מנהלתיים.
אבנר ינאי, הפסיכותרפיסט של הקבוצה מספר על ההתכתבויות בוואטסאפ שהן כבר מזמן לא משמשות רק להודעות רשמיות. הקבוצה הפכה למקור תמיכה לחבריה סביב השעון ובעיקר בשעות הקטנות של הלילה. רמי ואבנר אומרים כי קרה לא פעם שמישהו מהקבוצה לא נרדם בלילה, שלח הודעה "מי ער?" ואז גילה שהוא לא לבד. הסובלים מפוסט טראומה מתקשים להירדם בלילות והחבר'ה מנסים לעודד אחד את השני ומשתפים בחוויות הקשות אך גם הטובות שהם עוברים.
אבנר הגיע לקבוצה כאיש טיפול בצוות הקהילתי של נט"ל שהחליטה לשתף פעולה עם רמי ומאז כבר זרמו מים רבים בירקון. כשהוקמה הקבוצה חיפשו איש מקצוע ואבנר נטל על עצמו את התפקיד המאתגר. הוא מעולם לא רץ לפני והשנה סיים לראשונה מרתון.
כיום לרמי יש שתי קבוצות והיד עוד נטויה. הקבוצה בירושלים הוקמה רק לפני כארבעה חודשים והיא מונה בסביבות ה-15 רצים כאשר רובם מהמלחמות האחרונות. הקבוצה בתל אביב מונה כ-25 רצים מכל טווח הגילאים ומכל מלחמות ישראל. כשרמי מציין את זה, לרגע ניתן לחשוב שהוא צוחק אבל אז הוא אומר ברצינות מוחלטת: "קיים נציג כמעט מכל המלחמות כשהרץ הכי ותיק שלנו נפצע במלחמת ההתשה. יש בוגרי מלחמת יום כיפור, לבנון לדורותיה – הראשונה והשנייה ויש לנו חבר'ה שנפצעו בפעילויות בשטחים".
אבנר מדגיש את ייחודיות הקבוצה ומסביר על פוסט טראומה: "זו תגובה לאירוע טראומטי שבעקבותיו מאבדים את האמון בבני אדם, בעולם, נמנעים מהרבה דברים ולא יוצאים מהבית. כל טריגר הכי קטן יכול לעורר את הטראומה ואז חלק חווים מעין התקף חרדה – הדופק עולה, מתחילים להזיע וקשה לנשום. הבעיה היא שבניגוד לפציעות בגוף בהן רואים הרבה פעמים את הפציעה, בפוסט טראומה לא רואים את הפציעה ולכן התופעה נקראת 'הפציעה השקופה'".
אני מנסה להבין את השוני מהטיפול של אבנר לטיפול רגיל בקליניקה והוא מיד מסביר: "הגעתי לקבוצה בתור מטפל אבל היום אני גם חבר, אני מעורבב איתם בשונה מיחסי מטופל-מטפל רגילים שכבודם במקומם מונח. שם הגבולות מאוד ברורים ופה הגבולות מטושטשים, הפכתי לחלק מהם. זה נהיה סלט אחד גדול אבל סלט טעים, זה משהו מחוץ לקופסא. אסור לשכוח שרוב החבר'ה עדיין נמצאים בטיפול ואנחנו לא קבוצה טיפולית אלא יותר קבוצת תמיכה. צריך להבין שגם החיים שלי השתנו מאז שהצטרפתי לקבוצה, התחלתי לחיות איתם ולהבין את החוויה שהם עוברים יום יום".
ביום שישי ה-13.11.15 יתקיים מרוץ "רצים בצבע - מרוץ נט"ל לחיים בצבע" בפארק הירקון, זו השנה השלישית ברציפות, לתמיכה וסיוע בנפגעי טראומה מטרור ומלחמה, וקידום המודעות בנושא.
התרעות פיקוד העורף