"מעבר לצד הספורטיבי, הפיזי של המשחק יש את הצד המנטלי. המשחק הוא מאוד בראש, יש פה תפיסה מרחבית, להבין את הצד השני ולנסות לשבור אותו. יש המון התמצאות במרחב, התקפה אישית לצד התקפה קבוצתית ונדרשות יכולות מנטליות גבוהות, לא נראה לי שיש דוגמה לזה בשום ענף אחר", הסביר איתם על היתרונות שלו, וגם על הקשיים.
איתם משחק בנבחרת מזה כשבע שנים, כשבמהלכן הוא החליט שנתיים לקחת הפסקה אך חזר כי התגעגע למגרש ולחברים ומאז "אני בא ממקום אחר לנבחרת, יותר ליהנות ולעזור. פחות מבפעם הראשונה שאז 'לא ראיתי בעיניים'".
את איתם אתם כנראה זוכרים מ"האח הגדול". הוא נכנס לבית בעונה הרביעית והיה המודח התשיעי. שלוש שנים חלפו מאז וכיום הוא מאמן ילדים עיוורים בבית הספר לשייט של עמותת "אתגרים", מעביר הרצאות בנושא הצלחה, יזם אינטרנט וכמובן משחק כדור שער.
"בעבר עסקתי בשייט תחרותי, הייתי העיוור היחידי בארץ שעסק בספורט זה. הפלגתי והשתתפתי בשלוש אליפויות עולם. איך הגעתי לזה? הלכתי לבית הלוחם בתל אביב בלי שידעתי מה זה. עליתי על המגרש והתלהבתי מזה, התאהבתי ושם זה התחיל. בטורניר הראשון שיצאתי אפילו לא ידעתי את החוקים של המשחק אבל רז המאמן מאוד האמין בי, הייתי מאוד שאפתן ומאוד רציתי להצליח לנצח. בהתחלה לא קיבלו אותי כל כך בקבוצה כי הייתי דעתן, אבל היה תהליך עם השחקנים ולאט לאט דברים התחברו".
ההתחלה לא היתה פשוטה, וההפסדים היו רבים וקשים. "עבדנו שנה וחצי וקרענו את התחת. זה קשה פיזית ומנטלית והיו משברים. החלום שלנו היה כמובן להגיע לפודיום ואז ביום הראשון של אליפות אירופה היו לנו שני הפסדים צורמים. אני זוכר שחזרתי למלון וחשבתי ש'שנה וחצי נתתי מהחיים שלי, בשביל מה?'".
"התפיסה שלי בספורט היא ש'אני לא כזה טוב, הם פשוט היו ממש גרועים'", מסביר איתם. היום אני מאמן את השייט עיוורים במרינה בת"א אבל בעבר הייתי העיוור היחיד בארץ ולא היה לי במי להתחרות. היום הענף התפתח".
אז מה זה בכלל כדור שער? איתם מנסה להסביר: "זורקים את הכדור מנקודה מסוימת לנקודה אחרת ומנסים להכניס אותו לשער של היריבה".
רז שוהם, מאמן הנבחרת, מספר כי המסגרת של הקבוצה מעניקה לשחקנים בית נוסף. "בחוץ הם מתמודדים עם המון בעיות, יש להם קשיים שהם מתמודדים איתם אבל בקבוצה הם מרגישים כמו דגים במים וזה מאוד נעים להם". רז מוסיף כי "כשהם חוזרים מהאימון הם חוזרים להתמודדויות שלהם. חלקם בהתדרדרות של ראייה וזה מאוד מפחיד. הקבוצה שומרת על מסגרת מאוד נעימה וכיפית ביחד. זה לא רק אימון זה הרבה מעבר, משפחה שנייה כזאת".
רז מאמן את הנבחרת כבר 15 שנה ועברו אצלו הרבה שחקנים. הוא מסביר כי יש תשע שלוחות בארץ של הענף, כשהילדים בעלי לקויות הראייה מאותרים כבר בגיל צעיר, מתחילים בקבוצות הצעירות ולאט לאט מטפסים מעלה לנבחרות הבוגרות. הוא לא מתרגש מהתחרות במדריד ויותר שמח על ההזדמנות שניתנה לחבר'ה הצעירים בנבחרת לשחק בתחרות רשמית: "אנחנו במקום בסדר כי הצלחנו להתמודד עם רוב הקבוצות, אבל אנחנו רוצים לעלות לדרג A ואם לא, זה יהיה כישלון. לפני התחרות חשבנו שמקום בפודיום יהיה טוב, זה מה שרצינו, אבל צריך לקחת דברים בפרופורציות, בסופו של דבר זה טורניר וחוץ מלהפיק דברים על עצמנו אין פה יותר מידי. זה משהו בעיקר בשבילנו, לחבר'ה הצעירים, לראות כמה ספגנו ואולי בעיקר לתת להם משב אנרגיה חזק מאוד".
כשרז מדבר על משב אנרגיה הוא כנראה מדבר על כך שמעבר לתחרות, השחקנים ביקרו באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, ביתה של קבוצת ריאל מדריד. לדבריו החבר'ה בקבוצה "חולי כדורגל", "אני רואה את המשחק והם שומעים אותו, זה אחרת". בביקור הם עלו על הדשא באצטדיון, הצטלמו עם הגביע ובילו שם כמה שעות טובות.
ביחד עם אריאל פוארטה, עוזרו, הם יתחילו לאחר חג החנוכה באימונים לקראת הטורניר הבא בעוד כחצי שנה. "לריו כבר לא נוכל להגיע, אנחנו גם לא ברמה מספיק גבוהה. היום אנחנו מדורגים בסביבות המקום ה-16 בעולם ולריו יש רק 10 כרטיסים אז לא עוזר לנו. נבחרת הבנות בריו, לבנים יש עוד עבודה".
"מבחוץ המשחק נשמע פשוט", אומר רז, "בסך הכל יש כדור ושתי קבוצות אבל זה משחק מיוחד בעולם העיוורים ובכלל. זה המקום היחידי שהם לא צריכים עזרה - לא ממלווה, לא מכלב, הם מנהלים את עצמם לגמרי. אף אחד לא אומר להם מה לעשות, הם בתוך המגרש שלהם ועושים מה שבא להם ועושים את זה הכי טוב. אף אחד לא אומר להם 'תיזהר פה יש עמוד' או כל דבר אחר", הוא מספר. "הם רק מרגישים אחד את השני, מפתחים מאוד את חוש השמיעה והקואורדינציה, ההתמצאות במרחב. בשבילם להיות שחקן נבחרת ישראל זה משהו".
התרעות פיקוד העורף