ב-20 בנובמבר ייפתחו בעיר דוחה שבקטאר משחקי גביע העולם בכדורגל, הידועים בשמם "מונדיאל", שמתקיימים כל ארבע שנים. זו תהיה הפעם הראשונה שהטורניר מתקיים במדינה ערבית, והפעם השנייה שבה המשחקים מתקיימים באסיה, לאחר מונדיאל 2002 שהתקיים בקוריאה הדרומית וביפן.
אף שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עם קטאר, בין קטאר וישראל נערך הסכם שלפיו ישראלים יוכלו להגיע לקטאר כדי לצפות במשחקי המונדיאל ולא יידרשו להוציא ויזה מיוחדת לשם כך. על פי הדיווחים, כ־10 אלף ישראלים צפויים להגיע השנה למונדיאל, וביניהם יש מי שמתמידים לנסוע אליו באופן קבוע. אחד מהם הוא דובי נבו (60), שהחל לנסוע למונדיאל בשנת 94’. “כשהייתי ילד, בשנת 66’, יצא סרט שתיעד את המונדיאל שנערך אז באנגליה", הוא מספר. “אבא שלי לקח אותי לראות את הסרט והתאהבתי. בשנת 94’ חבר שלי, שחי בארצות הברית, צלצל ושאל: ‘אתה בא לראות את המונדיאל?’. אמרתי לו: ‘מה זאת אומרת? אין כרטיסים’. הוא אמר לי: ‘אל תדאג, יש’. וכך התחלתי לנסוע למונדיאלים".
ב־98' נבו לא הצליח להשיג כרטיסים למונדיאל, אבל במונדיאל של 2002 הוא כבר התייצב. “באותן שנים גרתי חודש בישראל וחודש ביפן, ובחודש שהייתי ביפן התקיים המונדיאל", הוא מספר. “אמרתי לעצמי: ‘לא יכול להיות שאני לא שם’. רכשתי כרטיסים לי ולאבא שלי, שבא במיוחד מישראל. ישבתי 48 שעות על האינטרנט עד שהצלחתי להשיג כרטיסים, כולם למשחקים של דרום קוריאה. כשדרום קוריאה הובילה, הבטון של היציעים רעד מהקפיצות והצרחות שלהם, שזו חוויה שעד היום לא חוויתי באף מונדיאל. אחרי הניצחון של דרום קוריאה במשחק היו חגיגות בעיר. זו הייתה חוויה מטורפת".
נבו ממתין בקוצר רוח לחוויה הצפויה לו במונדיאל הקרוב בקטאר. “תכננתי לנסוע עם אשתי, אבל בסוף אני נוסע עם חבר לשני משחקים: ספרד מול גרמניה ופורטוגל מול אורוגוואי", הוא מספר. “בהתחלה היו לי חששות כי קטאר היא מדינה עוינת, אבל אני חושב שיש הבדל גדול בין הממשלה לבין האנשים. הכדורגל גם מאחד, משאירים את הפוליטיקה בצד במשחקים כאלה. אני לא חושב שהקטארים יאפשרו שמשהו יקרה במדינה שלהם בזמן המונדיאל".
קרנבל צבעוני
שלומי לאופר (45) החל את מסורת הנסיעה למונדיאל בשנת 2010. “אני במגרשי כדורגל מגיל 4, אוהד מכבי חיפה, ועם השנים גם נסעתי עם הקבוצה למשחקים באירופה", הוא מספר. “מאז שהייתי ילד צפיתי במונדיאל. ובמונדיאל 2010, שהיה בדרום אפריקה, החלטתי לנסוע מהעבודה שלי לסוף שבוע ביוהנסבורג ולהישאר עוד עשרה ימים על חשבוני כדי לצפות במשחקי המונדיאל. קניתי כרטיסים לחמישה משחקים. החוויה הייתה מדהימה. זה היה מונדיאל של חורף. אומנם דרום אפריקה היא מדינה מסוכנת, אבל המונדיאל נתן את הביטחון להסתובב בה. מאוד נהניתי מהחוויה, מהאווירה ומהעוצמה. זה הרבה מעבר לכדורגל. מונדיאל הוא חגיגה של תרבויות, חגיגה של צבעים, זה לפגוש אנשים מכל העולם. אחד האירועים הזכורים לי במיוחד מהמונדיאל הזה היה שהייתי עם דגל ישראל ושורה מעליי ראיתי בחור עם דגל לבנון. דיברנו והחלטנו להחליף דגלים ולהצטלם יחד. הכדורגל מחבר בין עולמות".
לאחר המונדיאל הזה לאופר כבר התמכר. “כשהגיע מונדיאל 2014 שנערך בברזיל, כבר היה לי ברור שאני נוסע", הוא מספר. “הייתי נשוי פלוס תינוק בן שנה, אבל אשתי פרגנה לי לנסוע. נסעתי ל־11 ימים לחמישה משחקים. ב־2018 כבר הייתי אבא לשניים, ועדיין אשתי פרגנה לי לנסוע לרוסיה. נסעתי לרוסיה פעמיים: פעם אחת לשלב הבתים, ראיתי חמישה משחקים וחזרתי לארץ. בבוקר של הגמר טסתי למוסקבה, ראיתי את הגמר, שהפך לאחד הגמרים הגדולים בתולדות המונדיאל, וחזרתי לארץ למחרת".
ליעד דן גורי (45), אוהד ברזיל מושבע, חלם כל חייו להיות במונדיאל. “גדלתי בבית שבו לימדו אותי לאהוב כדורגל יפה, וכדורגל יפה זה ברזיל", הוא אומר. “ברגע שהוחלט שברזיל תארח את המונדיאל בשנת 2014, ידעתי שאני מוכרח להיות שם. טסתי עם שני חברים שהכרתי דרך קבוצה בפייסבוק. המפגש הראשון שלנו היה בשדה התעופה בברזיל. היינו שבועיים ביחד במשחקים שם, והייתה חוויה מדהימה, למרות השביעייה שברזיל חטפה מגרמניה בשלב חצי הגמר (7:1 לטובת גרמניה – ד"פ) שעל זה אני מעדיף לא לדבר. האווירה ברחובות הייתה של קרנבל צבעוני. אני לא חושב שאי פעם יהיה מונדיאל ברמה כזו כמו שהיה בברזיל".
קתרזיס אמיתי
“אחרי שהשתחררתי מהצבא ב־2012, היה ברור לי שאני רוצה לנסוע למונדיאל, בעוד שהחברים שלי נסעו לטיול של אחרי צבא", מספר רותם רוסטובסקי (31). “עוד בתיכון פנטזתי על לנסוע למונדיאל. ידעתי שלא משנה מה, אני אגיע לשם. עבדתי בעבודות מועדפות, קרעתי את התחת, נרשמתי להגרלה של פיפ"א ולא זכיתי. קניתי כרטיס מחברה באינטרנט, אבל אז גיליתי שעבדו עליי. אבל היה לי מספיק כסף שחסכתי מהעבודה, אז אחרי שנכוויתי - קניתי כרטיס בסכום זהה מחברה ישראלית. בזבזתי את כל הכסף על פתיחת המונדיאל ועל הגמר, הוצאתי מעל 13 אלף שקלים".
למונדיאל 2018 רוסטובסקי בכלל לא תכנן לנסוע. “סיימתי את הלימודים באוניברסיטה והחלטתי להפסיק עם החלום הזה של לנסוע למונדיאל, אבל לקראת האירוע ראיתי שזה לא כזה יקר", הוא מספר. “נרשמתי להגרלה של פיפ"א, ואמרתי לעצמי: אם אני זוכה – אני נוסע. אם לא – אז לא. זכיתי במספר כרטיסים, אז נסעתי עם דוד שלי וחברים שלי לשבועיים לכמה משחקים".
התרעות פיקוד העורף