מירית הררי הצטרפה לשידור התוכנית של בעלה דידי ב-103FM, זאת לרגל יום האישה הבינלאומי שמצוין היום (ראשון) ברחבי העולם. השניים סיפרו על הקשיים, הכאבים והתקוות שהם חולקים בשנה וחצי האחרונה, במהלכה נאבקת מירית במחלת הסרטן. מירית סיפרה על ההתמודדות במהלך החודשים האחרונים: "אני עדיין אותה מירית שהייתה שם תמיד, שהתמודדה עם דברים אחרים. עכשיו ההתמודדות היא עם משהו יותר רציני וגדול". 

דידי פתח את התוכנית בכך שאמר כי "8 בארס הוא יום האישה הבינלאומי לא שאני חושב שצריך יום אישה בינלאומי כי לדעתי כל יום צריך להיות יום האישה, לא מתוך כוח אלא מתוך הערכה גדולה לבנות את המין החזק. כל זה התחיל אי שם ב-1909, אנחנו מדברים על למעלה מ-100 שנה בארה"ב, בעקבות שביתה ענקית של ארגון הפועלות הנשים שהתקיימה ב-1908 במטרה להשיג שוויון זכויות בשכר, בעבודה וגם בזכות להצביע ולהשפיע כי עד אז לנשים לא הייתה זכות הצבעה. ב-1911 כבר יותר ממיליון נשים ציינו את יום האישה הבינלאומי בהרבה מדינות ברחבי העולם כולל הדרישה לשוויון זכויות".

עוד הוסיף הררי: "רק ב-1977 החליטו באו"ם שה-8 במארס יהיה יום זכויות המין הנשי והנה הגענו ליום הזה וגם אנחנו מציינים את היום הזה באהבה רבה. אנחנו מביאים בשעה הראשונה הרבה זמרות ותיקות וצעירות ובשעה השנייה יושמעו גברים ששרים לנשים. חשבתי לדבר בתוכנית ולראיין אישה עוצמתית ומשפיעה גם על חיי, המון שמות עברו לי בראש חלקן מהפוליטיקה חלקן מהעשייה הציבורית לטובת הכלל אבל בסוף נתתי לעצמי מכה בראש ואמרתי 'יא טמבל אחד אתה מחפש בעולמות רחוקים כשממש מתחת לאף שלי יש את האישה הכי מוערצת, הכי מעצימה, הכי חזקה והכי אישה בינלאומית שלי, כשאני אומר שלי אני ממש מתכוון ממש שלי, מיריתי, אשתי".

מגיש 103FM שיתף על הקשיים שעברו על המשפחה: "אנחנו עוברים שנה וחצי לא פשוטות בכלל בבית של קרבה עצומה, קירבה עצומה, של משפחתיות, חרדות, כאבים, דיבורים על סוף, דיבורים על אחרי, תקוות שניצתות בעקבות כל מיני הצעות שמגיעות אלינו, לילות ללא שינה ובעיקר המון אהבה ותנחשו אתם מאיפה יש לנו, המשפחה כולה, הבנות ואני, כוח להתמודד עם כל זה. התשובה מבחינתו ברורה לחלוטין , ממירית, אשת השנה שלי, הבינלאומית שלי, מיריתי שלי".

דידי: החלטנו ביום האישה הבינלאומי, כשדיברתי עם מנכ"ל הרדיו, אור צלקובניק, ושאלתי אותו אם נעשה משהו מיוחד ופתאום עלה השם שלך כרעיון שתגישי יחד איתי את התוכנית, זה היה הכי נכון והכי במקום לעשות את זה.

מירית: זה מחמיא בטירוף ממש, אני מתרגשת.

דידי: את יכולה להתחבר למה שאמרתי? חזרנו מסוף שבוע קסום בצפון, לרגע שמנו את המחלה בצד והייתה הנאה מאוד גדולה מהטבע והנוף והטיול של כל המשפחה לצפון. את מבינה כמה אני מרגיש מועצם ואת החוזקות שבאות ממך?

מירית: אני יכולה להבין שזה בא ממך, כי אתה תמיד חשבת שאני עוצמתית וחשבת שאני חזקה ושאני שונה. ידעת שהראיה שלי לא בדיוק סטנדרטית. אני נפעמת מזה שאנשים אחרים פתאום מגלים את זה.

דידי: אנשים אחרים גילו את מה שידעתי מזמן.
מירית: זה מאוד מרגש אותי.

דידי: קיבלת עוצמות מיוחדות יותר מאז שסיפרו לך על הסרטן?
מירית: לא, זו אותה מירית שהייתה שם תמיד, שהתמודדה לפני זה עם דברים אחרים. עכשיו ההתמודדות היא עם משהו יותר רציני וגדול אבל זו אותה אני. אותה אחת שהתמודדה כל החיים עם החיים.

דידי: זה לא מובן מאליו כי את יודעת שברגע שאדם מתבשר על מחלה כזו אבל התחושה הכללית היא שאדם 'משתבלל', מתכנס בתוך עצמו, בוכה על מר גורלו על איך נפל עליו הדבר הזה ודי נכבה. את זוכרת שאמרתי לך שהסרטן מרגיש איפה שנכנס פחד זה החלל שלו להיכנס לשם, איפה שהרחמים העצמיים נכנסים לשם הסרטן מתפשט ואצלך אני זוכר שמההתחלה את התעשתת לחלוטין ואמר – בוא ננהל את זה אחרת, אני לא נכנסת לפינה הזאת
מירית: כי אתה מכיר אותי שאני בן אדם של פתרונות, אני לא בן אדם של לשקוע ולבכות על מר גורלי. יש בעיה אז פותרים אותה, מתמודדים, מסתכלים לה בעיניים, מדברים עליה, שמים את הדברים על השולחן. קוראים לה בשמה, זה לא 'המחלה' - זה סרטן, יש מוות. מי שלא יכול לדבר על המוות איך הוא יכול לחיות? איך אפשר לחיות בלי לדעת שהמוות הוא לצד החיים. המוות מחכה לנו בסוף החיים וזה לשים את הדברים מאוד ברור, אני מאוד אוהבת שדברים ברורים.

דידי: זה נגד הטבע האנושי, זה די קשה גם אצלנו בבית לא תמיד הן רוצות לדבר על זה
מירית: הלוואי וזה היה הופך להיות. לי זה לא קשה, לי זה קל. הלוואי וזה היה הופך להיות משהו שהוא קל לכולם, לדבר על הדברים, להיות כנים, להיות יותר אמיתיים, לשים את הדברים על השולחן, לא רק במקרה של סרטן ומחלות אלא בכלל. היה פותר הרבה דילמות.

דידי: את מבינה למה בחרתי בך ליום האישה בתור אישה עוצמתית?
מירית: אני יכולה להבין, בעקבות הכתבה האחרונה שהייתה בסוף השבוע וכל התגובות המטורפות והאהבה והערכה הענקית שאני מקבלת מכולם, כי אני מובילה פה איזשהו מהלך או מניפה איזשהו דגל של אמת, של התמודדות.

דידי: ממודעות או מכורח?
מירית: המודעות מתעצמת כל הזמן, היום בהחלט שזה הפך להיות הרבה יותר להניף דגל ממה שהיה לפני שנה.

דידי: דגל שאומר מה?
מירית: שאומר תתמודדו בואו תהיו אמיתיים תספרו את האמת, תפגינו חולשות, תאהבו, שימו את המחלוקות בצד. יש בחירות? יאללה דעות שונות, אבל עדיין אנחנו אנשים כולנו בוא נאהב, רק ביחד אפשר לשנות דברים עם אמת ואהבה וזה הדגל שאני מניפה.

דידי: משיחות שלי עם הבנות אם לא היית מי שאת, אני חושב שהיינו עוברים את זה אחרת.
מירית: אני לא אתן לכם להתרסק, לא עכשיו ולא אח"כ.