"כשגדלתי, למדתי להעריך את תרבותם העשירה של הורי, אם ממוצא סורי ואב עיראקי, ולאהוב את היותי 'אקזוטית'. הצלקת היחידה שיש לי מזה היא שלא למדתי ערבית, דבר שאני מתחרטת עליו עד היום", מתבדחת לאווי. בשלב מאוחר יותר בחייה, עברה להאיטי, לאחר מכן לשוויץ ולבסוף - הלכה עם הלב.
המרחקים הגיאוגרפיים והתרבותיים העצומים שעברה לא הניעו אותה לעשות את המהלך הבא, ולעשות עלייה לישראל. "חזרתי הביתה. הבן שלח חושב שאני צריכה להיות במצב תמידי של 'משבר זהות', ללא שורשים בשום מקום, אבל אני מאמינה שאם השורשים חזקים - אפשר לשתול עץ בכל מקום. יכולת ההסתגלות שלנו הופכת אותנו לחזקים, ואני חזקה מספיק להכות שורשים במקומות שונים".
"אני אבן דרך לדור הבא בעבודה בבנק, בעקבות אבי ואחיו. בתפקידי הנוכחי אני מעורבת בקשרי לקוחות, ופיתחתי מערכות יחסים חמות עם הלקוחות של הבנק הפרטי. זו לא רק עבודה עבורי, אני רואה איך הלקוחות שלי גדלים ואני מעורבת איתם בהתפתחות אישית, בהיכרות אישית שלהם ושל בני משפחתם. יש לי לקוחות שאומרים לילדיהם- 'אם קורה לי משהו - תתקשר לדיאן, היא תעזור'. זו תחושה של הישג אדיר", היא מספרת.
במציאות בה בנקים קטנים ופרטיים נפתחו ונסגרו במהירות - HypoSwiss מצליח להישאר שחקן בולט בנוף. הבנק מנה בתחילת הדרך 30 עובדים, וכעת מונה מעל ל-100. דיאן תולה את ההצלחה בצוות מנוסה, ושילוב של יצירתיות ומקצוענות, שמוביל אותה לאורך הקריירה.
הטענות כי עולם הבנקאות נתפס כעולם גברי, לא הרתיעו את לאווי. להפך. היא טוענת כי האמירות הללו רחוקות מהמציאות שהיא חווה. "כשאני מסתכלת אחורה על הקריירה שלי, אני לא יכולה להגיד שהיו לי יותר קשיים בשל היותה אישה. הוכחתי שאני מקצועית, וזה עבד לטובתי. בתפקיד שלי - אנשים נפתחו אלי".
לסיום, היא טוענת, על אף האתגרים הכרוכים במקצוע המאתגר, היא לא רואה את עצמה עוסקת במשהו אחר בעתיד. "אני לא חושבת שאי פעם אפרוש. אני נהנית מהעבודה שלי. מעבר לזה, זה לא עסק שאפשר להיכנס ולצאת ממנו, כי צריך לעמוד בקצב של סביבה משתנה וללמוד אותה. הבנק הוא ארגון שבו אנשים נבחרים לתפקידים בזכות הכישורים שלהם. אף אחד לא יכול להצליח בלי להוכיח את היכולות שלו".
התרעות פיקוד העורף