רק לפני חודשיים חגגנו מועמדות של אישה בראש רשימה משמעותית לכנסת. היא לא האישה הראשונה שנבחרה והתמודדה כראש של מפלגה, אך היא האישה הראשונה ששמה את ענייני הנשים ואת השיח הפמיניסטי במרכז סדר היום, כחלק מהאג'נדה והפכה את הנשים לרלוונטיות ולנראות, בשיח, במעשים, בנראות ובמהות.
29 נשים נבחרו לכהן בכנסת ה-24. חלקן, נכנסו בעקבות שריונן במקומות ריאליים שיועדו לנשים ברשימות המפלגות. במילים אחרות – מפני שהן נשים.
ארגוני נשים ופעילות פמיניסטיות קידמו את חברות הכנסת בזכות העשייה הציבורית שלהן, אבל לפני הכל – מפני שהן נשים ומפני שאנחנו רוצות לראות נשים ראויות בעמדות מפתח, סביב שולחן מקבלי ההחלטות וכמובילות אסטרטגיה ומדיניות לאומית. במילים אחרות, אנחנו רוצות שייקחו אותנו בחשבון. אנחנו תובעות להשמיע את קולנו, קול הנשים.
אותם ארגוני נשים ופעילות פמיניסטיות נעלמו מהשיח עם הכרזת התמודדותה של מרים פרץ. בודדות תמכו בה בפומבי ולצערי רבות מידי יצאו כנגד המועמדות שלה בטענות מגוונות בכסות רציונאלית.
אבל יכול להיות שפרץ היא פשוט אחרת מדי, לא מחוברת מדי לאליטות שבשלטון, מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, ממין זכר ונקבה; זרה מדי לאצולה הישראלית השלטת?
מרים פרץ התמודדה על תפקיד נשיאת מדינת ישראל, לא בגלל שהיא אישה, אלא בזכות האדם שהיא, בזכות העשייה החברתית והציבורית שלה, בזכות הערכים שאותם היא מממשת בנחישות ובמחויבות עמוקה, וכן, גם בזכות ההתמודדות המפעימה שלה עם השכול. אך מעל בזכות המנהיגה שהיא.
מדליין אולברייט, בתפקידה כשרת החוץ של ארה"ב בשנות ה-90', אמרה ש"יש מקום מיוחד בגיהנום ששמור לנשים שלא עוזרות לנשים אחרות". 27 חברי.ות כנסת הצביעו בעד מרים פרץ כנשיאה, היו גם מי שתמכו בה באופן פומבי. 29 חברות בכנסת ישראל. תעשו את החשבון.
הכותבת היא יו"ר משותפת של תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים