ד"ר נעמה קופלמן, חוקרת במחלקה לטכנולוגיות דיגיטליות ברפואה ב־ HIT מכון טכנולוגי חולון, היא חלק מצוות חוקרים ארצי אשר ריצף לראשונה את הגנום של נגיף קורונה, כפי שהופיע בישראל. הריצוף אפשר לחוקרים לזהות מוטציות ספציפיות המעידות על שרשראות הדבקה ועל נתיבי תנועתו של הנגיף מחו"ל לישראל וממקום למקום בתוך המדינה. “החלק הכי דרמטי היה בסגר הראשון, בשלבים הראשוניים של המחקר", היא מתארת.
"אספנו דגימות מכל הארץ כדי לחקור את הדינמיקה של התפשטות הנגיף בארץ. היה שלב שבו העברתי דגימות ברכב האישי שלי. הי ום אנחנו כמובן יודעים הרבה יותר, אבל בהתחלה זה היה די מפחיד ומלא באי־ודאות, אך בעיקר זה היה מאתגר. בסופו של דבר המחקר שלנו נשא פירות, ואני שמחה שעשינו אותו".
פרופ' מיכל ליניאל מהאוניברסיטה העברית הקדישה את כל מרצה בשנה האחרונה לחקר הגנים והחלבונים של נגיף קורונה, ובהמשך של החיסונים. בין היתר, הופיעה גם באמצעי התקשורת. "במשך כל התקופה הזו לא היה גוף שירגיע ויתאר את המצב בצורה ברורה, חדה ונעימה שלא מדאיגה מדי, אבל גם לא מקילה ראש", היא אומרת.
"היה פרץ של סיפורי הכחשת חיסונים וסכנות דמיוניות, לצד הודעות מלחיצות של משרד הבריאות והממשלה, וזה גרם לנזק ועורר חרדה במקום לעשות את ההפך. כל שלושה ימים יצאו ממצאים חדשים ומעניינים, ותמיד הרגשתי צורך לדווח עליהם גם לתקשורת כדי שאנשים יבינו בדיוק מה המצב. מאד התרגשתי כשהתחילו לדבר על חיסון. ברגע שהחיסון יצא והעמקנו בו, מצאנו תוצאות מרגשות והבנו שהחיסון ברמה גבוהה ויכול רק לעזור. התחלנו לבדוק גם אם החיסון הופך אותנו לחסינים לנגיף או לא, ועדיין יש פה מעין לוחמה בין החיסון לבין הנגיף, וזה מעניין".
"אין אצלי לא שישי ולא שבת", מתארת עו"ד רפ"ק מירב שץ, קצינת תיאום של משטרת ישראל במשרד הבריאות במטה מגן ישראל, את השנה האינטנסיבית שעברה עליה. "אני מסייעת לשוטרים שנתקלים בכל מיני סוגיות וצריכים לגביהן מענה אינפורמטיבי־מקצועי, ואני גם נותנת סיוע למשרד הבריאות. הם מעירים אותי בלילה. אני הפונקציה שהם מכירים כמייצגת את המשטרה. הם מגדירים אותי שם כמפכ"ל הקורונה".
"משטרת ישראל עובדת קשה מאוד בכל המערכה הזאת, מערכה שהיא לא רגילה אליה", אומרת שץ. "לכן אני גם משרתת את השוטרים שלנו בכל הנוגע למתן מענה על שאלות. אם למשל אזרח אומר לשוטר: 'אני לא חייב בידוד', אז הוא יכול לבדוק זאת איתי. יש לי ערוץ לכל הגורמים: לפרויקטור הקורונה, לראשת שירותי בריאות הציבור. אני כמובן לא עושה את זה לבד: מתייעצת עם קציני מבצעים ועם הגורמים הרלוונטיים במשטרה, ואז מביאה את התובנות לשולחן הדיונים כדי שאפשר יהיה לקבל את ההחלטות שיובילו לאכיפה האפקטיבית ביותר ולביצוע המשימה".
"ראיתי שלא סופרים אותנו ושאין באמת מישהו חזק שעושה משהו בנידון, אז החלטתי לפעול", מספרת קרן שתוי, מנכ"לית קבוצת הולמס פלייס, כיצד הפכה בתקופת הקורונה לאחת הדמויות הבולטות במאבק של ענף הספורט למען פתיחתו המחודשת. "הענף שלנו הוא של עצמאים, ויש לנו 3,000 מועדוני כושר ברחבי הארץ, שבהם עובדים אנשים שנקלעו לקשיים, וזה לא קל. יש עובדים שאתה צריך לוודא שיש להם ממה לחיות, ויש לקוחות שצריך לשמר. לא הכרתי לפני הקורונה את כל הרגולציה של הממשלה וההתעסקות בבירוקרטיה הזו, ובעקבות כך, נכנסתי בעובי הקורה. אנשים אמרו שיש לי 'אובר חשיפה' ושאני צריכה להרגיע, אבל לא יכולתי. הרגשתי שאני חייבת לעשות הכל כדי שנחזור לעבוד".
המסעדנית לילך ספיר, בעלים־שותפה של "הפיקוק" ו"מיני בר" ושותפתו העסקית של השף מאיר אדוני בפעילות בארץ ובעולם, הפכה בתקופת הקורונה לראש מטה המאבק של איגוד המסעדות. "הגעתי לתפקיד הזה בלי לתכנן את זה ובלי לרצות את אור הזרקורים", היא מספרת. "עד שפרצה הקורונה מעולם לא התעסקתי במחאות ובהפגנות. תמיד התעסקתי בעסקים שלי בשקט".
"בתקופת הקורונה חילקנו פי ארבעה יותר סלי מזון מאשר בימי שגרה", מספרת שלי חושן, מייסדת ונשיאת אגודת "יד ביד" שהקימה לפני 40 שנים במטרה לסייע לזולת. חושן, ניצולת שואה בת 90, לא מסוגלת לראות לדבריה אדם רעב. "בשואה נדרתי נדר שאם אשאר בחיים, אתרום את עצמי למען הזולת. אלוהים הציל אותי בשואה ונתן לי את הזכות לעזור לאחרים ולהגשים את עצמי", היא אומרת.
שלושת התחומים שבהם העמותה עוסקת בשגרה - הפעלת קו אוזן קשבת; הפעלת בתים חמים לילדים במצוקה וחלוקת סלי מזון – הפכו רלוונטיים אף יותר בימי הקורונה. "חילקנו בתקופה האחרונה מאות סלי מזון לאנשים, חלקם לאוכלוסיות שלא ראו רווחה לפני הקורונה, שעד הקורונה עבדו, ועכשיו פרנסתן נפגעה", היא מספרת.
"הגיעו אמהות חד־הוריות, אנשים זקנים עם ידיים רועדות שאין מי שיביא להם מזון. אם לפני הקורונה היה פלח מסוים של אוכלוסייה שהיה נזקק, אז בקורונה הגיעו כולם, חלקם אנשים שעבדו כל חייהם. הסניף שלנו נמצא בתל אביב, אבל הגיעו אליו גם מרמת גן, מפתח תקוה, מרמת השרון, מכל המקומות סביבנו".
על אף החשש מהקורונה, חושן מגיעה כל יום להתנדב. "התחסנתי, אני שמה מסיכה. יחד איתי מגיעות מתנדבות נוספות, ואני מרגישה שאני נותנת להן את הרוח והדרייב לעשות את מלאכת הקודש הזאת", היא אומרת.
"באוגוסט 2020 הקמנו את הקרן הישראלית לערבות הדדית", מספרת אהובה ינאי, מנכ"לית עמותת "מתן - משקיעים בקהילה". "הקרן הוקמה מתרומות של אנשים לאנשים, ומטרתה היא לסייע למי שנפגע במשבר הכלכלי בימי הקורונה. הקו המנחה הוא שמדובר באנשים שעד מרץ 2020 הצליחו להתפרנס, ואילו הקורונה מוטטה אותם כלכלית ומוטטה גם את החלומות שלהם, כי בבת אחת משפחות מצאו את עצמן בלי היכולת לתכנן את יום המחר".
התרעות פיקוד העורף