לכאורה, מי שמאמין בדמוקרטיה ובריסון שיפוטי צריך לקחת נשימה ארוכה ולשמוח שבית המשפט טרם כפה על ממשלת ישראל להקים ועדת חקירה ממלכתית, ועדה שמי שממנה את חבריה הוא נשיא בית המשפט העליון. כמו בנוגע לעתירה בדרישת היועמ"שית לפטר את השר לביטחון לאומי, גם כאן בית המשפט העליון נסוג לנוכח החשש מדעת הקהל ולנוכח החשש מהגעה לשלב של אי־ציות מצד ממשלת ישראל לפסקי הדין שלו.
אבל זו טעות לראות כך את פסק הדין הזה, כמו גם את פסק הדין בעניין פיטורי בן גביר. בשני המקרים, בית המשפט העליון מכניס את ממשלת ישראל לקוראלס – נתיב שמוביל את הפרות לשחיטה. בעניין בן גביר הוא יצר מנגנון חסר תקדים שבו נקבע נוהל שיפוקח על ידי היועמ"שית בכל הנוגע למינויים שעושה שר במשטרת ישראל; נוהל שעלול להיות מוחל על מינויים של שרים אחרים בעתיד, כמו מינויים ששר הביטחון יאשר בצבא ובמטכ"ל.
התרעות פיקוד העורף