טיסה של כעשר דקות בלבד מנמל התעופה JFK ללב מנהטן נשמעת כמו חלום רחוק עבור כל מי שבילה אי פעם שעות בפקקים הבלתי נגמרים של ניו יורק במכונית. באפריל האחרון החלום הזה הפך לרגע למציאות, כאשר כלי טיס חשמלי חדשני של חברת "ג'ובי אוויאיישן" ביצע טיסת ראווה מוצלחת והעניק הצצה לעתיד התחבורה העירונית. אולם, כפי שמדווח ה"ניו יורק טיימס", הדרך להפיכת המוניות המעופפות לחלק משגרת היומיום של הציבור הרחב עדיין רצופה במכשולים טכנולוגיים, כלכליים ורגולטוריים מורכבים.
האינטרס האמריקאי לקדם את הטכנולוגיה הזו אינו רק נוחות, אלא בראש ובראשונה מאבק כוחות גיאופוליטי. ממשל טראמפ השיק בשנה שעברה תוכנית פדרלית מיוחדת המעודדת שיתופי פעולה בין ערים לחברות תעופה, במטרה להאיץ את הפיתוח של כלי טיס חשמליים להטסת נוסעים ומטען. המטרה המרכזית בוושינגטון היא למנוע מצב שבו ארצות הברית תישאר מאחור מול סין, שמובילה כיום את שוק הרחפנים המסחריים העולמי וכבר העניקה אישורים מוגבלים לטיסות מסחריות של מוניות אוויריות ללא טייס.
למרות האופטימיות של היצרניות המובילות בארה"ב - בהן ג'ובי, ארצ'ר ובטא - מומחי תעופה רבים נותרים סקפטיים. על פי דיווחים בתעשייה, עלות הייצור הראשונית של כלי הטיס הללו עשויה להגיע לחמישה מיליון דולרים ליחידה, מחיר גבוה יותר ממסוק רגיל שמסוגל לטוס למרחקים גדולים יותר ולשאת משקל רב יותר. בנוסף, העומס העצום שנדרש מהסוללות לצורך המראה ונחיתה אנכית עלול להוביל לבלאי מהיר ולהוצאות תחזוקה גבוהות, לצד הצורך בהקמת תשתיות טעינה יקרות בשדות התעופה בעלות מוערכת של מיליוני דולרים לכל אתר.
המכשול הגדול ביותר הניצב בפני המהפכה התחבורתית הזו הוא תהליך הרישוי הרשמי. רשות התעופה הפדרלית, ה-FAA, נוקטת משנה זהירות קיצוני בכל הנוגע לאישור כלי טיס מסוג חדש לחלוטין, במיוחד לאור לקחי העבר מתאונות קטלניות בתעשיית התעופה האזרחית בשנים האחרונות. אף אחת מהחברות האמריקאיות המובילות עדיין לא החלה במבחני טיסה רשמיים עם טייסים מטעם הרשות, ומומחים מעריכים כי יחלפו לפחות שנתיים עד חמש שנים לפני שנוכל לראות את כלי הטיס הללו נכנסים לשירות מסחרי מוגבל, וגם אז – בעיקר עבור שווקי נישה מצומצמים ועבור בעלי ממון בלבד.
התרעות פיקוד העורף