בפוסט שפרסם ברשת X כתב: "אדם מישראל, לפי כחו זמנו ומקומו, צריך לומר: הנני- לאשר נדרש ממנו לפי כחו ובאותו זמן ובאותו מקום. הנני- לכל אשר יידרש לכלל ולפרט. לכל שליחות, אם נעימה ואם בלתי נעימה, אם קלה ואם קשה, אם של הפסד ואם של שכר." (הרב בר שאול)
"מפלגת הציונות הדתית הגשימה הכי הרבה מהמצע שלה לבוחריה. אני גאה בדרך שעשינו במפלגת הציונות הדתית. המפלגה בהובלתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קידמה את חיזוק ההתיישבות. קידמנו מדיניות ביטחונית נחושה יותר. השפענו על הכלכלה, על המשילות ועל זהותה היהודית של מדינת ישראל. אלו הישגים משמעותיים, ואני שמח שהייתה לי הזכות להיות חלק מהמפלגה בקדנציה הנוכחית. *לצד ההישגים הללו, אני מרגיש שבנושאים שהם לב ליבה של הציונות הדתית – תורה, צבא ועבודה – התרחקנו מהדרך".
"הציונות הדתית מעולם לא הייתה רק מפלגת ימין. היא הייתה תנועה שביקשה לחבר בין בית המדרש לבין שדה הקרב. בין עולם התורה לבין האחריות הלאומית. בין לימוד לבין מעשה. אני מאמין בתורה. אני מאמין בלומדי התורה. אני מאמין גם בשירות בצה"ל, בנשיאה משותפת בזכות לשרת, כחלק מהאחריות לבניין המדינה והאומה כולה. אלו אינם ערכים מתחרים – אלו הערכים שעליהם גדלנו ושאותם הציבור שלנו שלח אותנו לייצג".
"כשהמפלגה בחרה לוותר על העקרונות הללו, הרגשתי שלא אוכל עוד להביט לציבור שלי בעיניים ולומר לו שאני מייצג אותו כפי שהוא מצפה ממני. החלטותיה של הסיעה בהצבעות האחרונות. וכן ההחלטה להדיח אותי מהועדות בשל הבחירה הערכית ומימוש השליחות הציבורית שלי. הוכיחו לי כי עמדת המפלגה שונה מהעמדה אותה אני מייצג. לא מדובר בנושא שולי. זו איננה עוד צפרדע שצריך לבלוע".
"זו המהות עבור מי ששלחו אותי, לפחות כך אני מאמין. אינני יכול לשנות את הסיעה. אך אני יכול לקבל החלטה בנוגע אליי. *לכן, לאחר מחשבה רבה ומתוך אחריות ציבורית, החלטתי שלא להתמודד בפריימריז הקרובים של מפלגת הציונות הדתית.* זו אינה החלטה של כעס. זו אינה החלטה אישית נגד אדם כזה או אחר. זו החלטה ערכית. אני מאמין שפוליטיקה היא כלי, לא מטרה".
"כשהכלי כבר אינו מאפשר לך לשרת את הערכים שלשמם נכנסת לחיים הציבוריים, צריך לדעת לומר זאת ביושר. אני לא יודע עדיין מה תהיה דרכי הפוליטית בהמשך. אבל דבר אחד ברור לי: השליחות הציבורית שלי לא מסתיימת כאן. אמשיך לפעול למען עם ישראל, מדינת ישראל, חיילי צה"ל, ההתיישבות, העלייה, ולמען הציבור שמאמין שאפשר לשלב תורה, שירות, עבודה ואחריות לאומית. זו הייתה דרכי, ובעזרת השם – זו גם תהיה דרכי בעתיד. תודה לחבריי לסיעה ולשותפים לדרך".